אז לפני כמה זמן דיברתי פה על סגירה, על עזיבה, ועל סיום הבלוג ואולי אפילו מחיקה... מאז היו לא מעט פעמים שהייתי ממש זקוק לאוזן קשבת אז חזרתי לפה והמשכתי לפרסם קטעים כאילו כלום לא השתנה, אבל מה שכן זה עדיין לא זה... משום מה כבר אין לי את הדחף לכתוב פה, כבר יש לי למי לספר לרוב, האמת שאין לי זמן לשבת וממש לכתוב כל פעם, וגם כשיש כבר אין לא חשק ולא עצבים, ולכן החלטתי לעת עתה לנטוש פה ולא להכנס ולא לפרסם ולא כלום לזמן מה, וכשאני אחזור אני אחליט אם למחוק את הבלוג לתמיד... אני יודע שאני כבר לא הכי זקוק לו בעולם, ואני רואה שיש ממש מעטים שקוראים גם ככה (אם בכלל) ככה שזה לא ממש נצרך אצל אף אחד.
אני עדיין לא אומר תודה לכל מי שהקשיב, הגיב או לא, כי למחוק אני עדיין אצטרך לחזור לכאן, אבל זו מעין תודה סימבולית, לפני השלום האמיתי והאחרון.
זה גם בא בזמן סימבולי, כי יום שבת יש לי יום הולדת, אז אולי יש בזה מעין סגירת מעגל בשבילי, ועוד יחד עם יום העצמאות הראשון שלי כשאני לבד (לא עם ההורים) בתל אביב, ככה שזה גם יום העצמאות האישי הראשון שלי פרטי.
שיהיה לכולכם חג שמח, חיים מאושרים, ואל תפחדו להיות מי שאתם.... זה מוכח להיות בריא:)
ביי נשמות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
