לא ציפיתי לכתוב את הפוסט הזה, חשבתי שאני אחזור לכאן רק בעוד אולי חודש או חודשיים לסגור פה את הבאסטה ולהתראות, אבל מסתבר שלחיים יש עוד כמה קלפים בשרוול לדאוג להחזיר אותי לפה כל פעם מחדש - כל פעם כשאני חושב שאני כבר יכול להתמודד , בא לי משהו חדש.
לפני שלושה ימים זה התחיל.
אחרי רצף של דייטים לא מוצלחים החלטתי שאני מפסיק עם הדייטים לעת עתה - נמאס להתאכזב, ונמאס לחטוף בפרצוף את הלא, או האכזבה מהצד השני למראי.
אבל , כמאמר השיר "אבל אני, תמיד נשאר אני...", גם אני תמיד נשאר אני, וכל פעם שיש ולו ניצוץ של תקוה למישהו חדש אני לא יכול להמנע ולא ללכת לדייט, אז כשהתחלתי לדבר עם מישהו עם תמונות שהוא נראה בהן ממש חמוד, והוא גם היה תייר אז היה בזה משהו מעניין, לא יכולתי להמנע מלפגוש אותו.
האמת שאחרי שקבענו לאותו ערב התחלתי לחשוב שאני מטומטם שאני הולך, שבטח אני אתאכזב מאיך שהוא נראה, שלא יהיה לנו על מה לדבר, שהוא יתאכזב ממני , שסתם נשתעמם, ושאם כבר יצא מזה משהו הרי לא יכול לצאת מזה כלום רציני כי הוא תייר.
מצד שני, לא היה לי נעים פשוט לא להגיע, אז הלכתי.
רבותי, כמה שדמיינתי שאני אתבעס, לא התכוננתי לבעסה שחיכתה לי שם.
הוא לא נראה בסדר, הוא נראה טוב, אפילו טוב מאוד, ואפילו מצויין, למעשה - הוא נראה בדיוק כמו שאני אוהב, ויותר טוב מזה בהרבה.
גם על מה לדבר היה, הוא התגלה כאיש שיחה מרתק.
הוא אפילו לא היה טיפש - מלא ידע כמו איזה מיני אינציקלופדיה מהלכת.
מסתבר שאפילו החיוך שלו לא רע, ואפילו האישיות עד כמה שגיליתי אותה, אפילו היא מקסימה.
בקיצור, אם מישהו היה שואב לי מהמוח את מה שאני מגדיר בתור הגבר המושלם, הייתה יוצאת תמונה של הבחור הזה.
אלא מה, הוא לא גר בארץ, ומעבר לסקס מן הסתם שהוא לא מחפש פה.
אז עכשיו אני בבעסה, לא רציתי לשכב איתו, ולא שכבנו באמת, אבל עברתי ערב שיצאתי ממנו עם סחרחורת מתובלת ברומנטיקה להפליא... אני לא רוצה לתאר מה היה שם, אבל בואו נגיד שהייתי מרחף על הדרך הבייתה אם לא הייתי מבואס כי הבנתי שלא רק שנדלקתי קשות, אלא שנדלקתי על מישהו שלא יצא ממנו כלום כי עוד כמה זמן הוא כבר לא פה בכלל, אלא הרחק מעבר לים.
עכשיו אני כבר יומיים בבעסה נוראית, לא יכול להרפות ממנו כי אני רוצה אותו בטירוף, אבל מצד שני מפחד לנסות משהו מעבר , כי נראה לי שאם אני אשכב איתו אני ממש אתאהב קשות, אבל זה לא מנע ממני בשיחה איתו להבהיר שנושא הסקס לא לגמרי סגור על תשובה שלילית - קיצר, אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי בעצמי, ונראה לי שאני טעון אישפוז כפוי, אלא שאפילו זה אני לא בטוח שיעזור לי...
לא יכול להוציא אותו מהראש... עד כמה אתם חושבים שמצבי קשה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
