לגעת בשמיים

לפעמים אני עדיין צריך לנקות קצת מהראש ומהלב, ולמרות שיש לי עכשיו הרבה יותר אנשים לנקות את זה אצלם, לכתיבה אין תחליף מסתבר, וכנראה שגם לעולם לא יהיה  - כשמספרים לאנשים צריך לשמור על סדר מסויים בדברים, לתאר עובדות פחות או יותר, לשמור על מעין רצף הגיוני, ואיזה שהוא קשר בין הדברים כדי שהמאזין יוכל לעקוב - כשאני כותב אני פשוט מרוקן מבפנים, מה שיוצא, איך שיוצא, העיקר שיוצא... ויש לי כבר לא מעט לרוקן האמת.

אני כבר חי שנה בתל אביב, עם שותף, בלי ההורים,  אני לא מאוכזב ממה שיצא , דיי מרוצה, וסה"כ אני חושב שהמעבר הזה עשה לי באמת טוב, והרבה... הרבה יותר קל להתמודד בלי ההורים על הראש או על הוריד הראשי, ועכשיו שאני לא צריך לראות את אמא שלי בדיכאון כי הבן שלה הומו, זה בכלל הופך את הכל להרבה הרבה יותר פשוט.

מה שכן, אני לבד - לא, זה לא שאין לי חברים, יש לי , הרבה, לפעמים אני אפילו חושב שיותר מידיי אולי כי קצת קשה לי לשמור על קשר עם כולם בלי שאנשים ירגישו מוזנחים (אבל לא, אני לא מתלונן על הכמות, ושמח להגדיל אותה כמעט תמיד:) ), אבל חסרה לי זוגיות, והאמת היא שעם הזמן שעובר זה מתחיל להרגיש רחוק מאי פעם.

איפשהו בתוך תל אביב אני יותר ויותר מבין שזה כמעט בלתי אפשרי למצוא זוגיות גאה, ואני באמת מנסה.

איכשהו כל מי שאני נתקל בו בעל שריטה כזו או אחרת, או דפקט כזה או אחר, המון מחפשים רק ואך ורק סקס (לא מבין איך אנשים לא רוצים שמישהו יאהב אותם - זה נראה לי צורך בסיסי, אבל אני מבין שאני טועה ב"נראה לי" הזה לפחות פעם בשבוע), המון מחפשים לבגוד בחבר שלהם, המון באמת רוצים אותי אבל לצערי לא מתקרבים אפילו לטעם שלי (ולפני שמישהו יטיף לי שצריך להתפשר, אפילו כשאני מנסה להתפשר יש גבול לכמה אפשר - בן אדם שלא מושך אותי לא יכול להיות הבן זוג שלי, זה לא עניין של צביעות, זה עניין שלא צריך לחפש זוגיות במחיר של הקרבה עד כדי כך של להיות עם מישהו שפשוט לא עושה לי את זה), ופעם בכמה זמן כשנדמה לי שמצאתי את האחד השונה שבאמת יכול להיות ביננו משהו מיוחד, זה מתפוצץ לי בפרצוף ומראה לי שאין דבר כזה האחד המיוחד - הוא קיים באגדות, ובראש של אלה שרוצים שהוא יהיה, ובשני המקומות האלה בלבד.

ואז אני מתבעס לתקופה , ומתייאש קצת, ואז כולם אומרים לי שזה עניין של זמן, וזה מופיע כשלא מצפים לזה ובלה בלה בלה, והקטע הוא שלא משנה מי אומר את זה זה תמיד נשמע לא משכנע - כשמישהו פנוי אומר את זה זה נשמע ממנו כמו איזה קלישאה שעוברת בין אב לבן וכולם מספרים אותה למרות שתכל'ס רק חסר הילד הקטן שיצרח בקול גדול "המלך עירום", וכשמישהו תפוס אומר את זה זה נשמע לעג לרש... בטח אתה מנחם אותי, לך כבר יש מישהו - איך אתה יכול להבין...

תכל'ס גם נמאס לי מזה שנמאס לי, והתייאשתי כבר מלהתייאש - אין כבר לא כוח ולא חשק ללכת למישהו ולבכות על הכתף שלו כשהוא כבר שמע את זה מיליון פעם, אבל מה אני יכול לעשות  - זה באמת נורא קשה להיות ככה לבד כל הזמן  - זה כאילו שבגלל שאני לא מתפשר על סטוצים , אין מצב שאני אתעורר בבוקר עם גבר במיטה שלי שיחייך אליי עם בוקר טוב ונשיקה (ושלא יהיה ידיד שלי שבמקרה היה באיזור אז מצא לו מקום לישון אצלי...).

ותכל'ס, זה לא שאני מפחד להזדקן, אבל אם עכשיו אני לא מוצא זוגיות, זה נראה לי הופך להיות קשה יותר כשנהיים מבוגרים - מספיק לשוטט באתר ההכרויות אטרף בין מודעות ולהתקל בכל אלה שכתוב בהן "אם אתה מעל 25 אין טעם שתפנה", והכי מגוחך שלפעמים המודעות האלה באות מאנשים אפילו יותר מבוגרים מ25 וגם יותר מבוגרים משלושים!!! אם אנשים בגיל שלי חושבים שאני מבוגר מידיי, מה לעזאזל אני אמור לעשות כדי למצוא בן זוג??? לצאת עם מישהו שלושים שנה מעלי??

אז זהו זה - לפעמים אני עדיין צריך לנקות קצת מהראש ומהלב, ולמרות שיש לי עכשיו הרבה יותר אנשים לנקות את זה אצלם, לכתיבה אין תחליף מסתבר, וכנראה שגם לעולם לא יהיה... מקווה שאתם עדיין קוראים אותי... לפעמים...

לילה טוב