גוזל רך מנער את כנפיו לראשונה, פוסע את פסיעותיו הראשונות מהקן, חושש ליפול ארצה, אך לא ממש בטוח ממה הוא חושש כי לא באמת מכיר הוא את הנפילה או את הארץ.
נשימת האוויר הראשונה שלו מתוקה עד מאוד, אך טומנת בחובה סכנות רבות, וריגושים עצומים בה בעת.
בצעדים לא בטוחים וזהירים הוא בוחן את הענף עליו הוא מונח, ובליטה קטנה על הענף מאלצת אותו לראשונה להתמודד עם איבוד שיווי משקל.
הוא מצליח.
הפעם.
הוא עומד גאה, מרוצה מעצמו ומההישג החדש, הראשון, ומציין אותו לעצמו, מציין למען לא ישָכח.
כך הוא עובר בליטה בליטה, עוד ס"מ ועוד אחד, מועד באחד, מדלג מעל אחר, עד לקצה הענף המיוחל .
בקצה הוא מביט אל האופק,מביט מטה, מביט שוב אל האופק, ושוב למטה, ולבסוף לאחר נשימה ארוכה שהוא מאמץ את האוויר ממנה אל ראותיו הוא בוחר לקפוץ ולחוות.
פה נחלקות התוצאות.
אני קפצתי, חוויתי, ואני שמח לומר שכרגע אני בדרך לאופק, לבנתיים.
זה פוסט שלא יהיה ברור לאף אחד פה, אבל בשבילי מדובר בסימון דרך חשוב, במיוחד בראש השנה.
אני שולח אהבה גדולה לכולם, ושנה מוצלחת ומדהימה.
נשיקות