לגעת בשמיים

אני מודה ומתוודה פה קבל עם ועדה - אני חסר חיים מוחלט - אין לי שום עניין או ריגוש מיוחד (כולל לא העבודה הזמנית שיש לי כרגע שמוציאה לי את הפיוזים אחד אחד, שורפת אותם ומחזירה אותם דפוקים אל הקופסא שלי), וזו כנראה הסיבה שלא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מיומיים - נשברתי והחזרתי את הכרטיס שלי באתר ההכרויות על אף ההחלטה העקרונית שלי לצאת משם ולא לחזור.

זה לא יאמן - זה כאילו משתלט לך על החיים... ולמען האמת עם חיים חסרי התרחשויות כמו שלי זה בטח היה כמו לקחת סוכריה מבייבי טרול.

אז החזרתי את הכרטיס,ומתסבר שככל הנראה בעלי האתר מודעים להתמכרות הזו שמשתוללת לה כי הכרטיס כלל לא נמחק אלא בהזנה של הסיסמא עם שם המשתמש הכרטיס מוכן שם וממתין לך כאילו הוא מעולם לא נמחק.

יום יבוא ומישהו עוד יעלה על האפקט הנורקוטי של האתר הזה ודומיו.

ממש מקומם.

ורק לצורך העניין - ידידה שלי שמעה (מה זה שמעה? סיפרתי לה) שמחקתי את הכרטיס ולקח לה 10 שניות שכללו 4 מילים בנות 2 הברות כל אחת לשכנע אותי לחזור בי ולהכנס חזרה לעולם אתרי ההכרויות.

אני שפוט של אתרי הכרויות - ממש מזעזע.

אם לומר את האמת, בקטע של רצינות, אני עדיין קצת מאוכזב ממר ב', אבל ככל הנראה, וזו מסקנה שאני מתחיל להגיע אליה בעקבות מגוון הטיפוסים שאני פוגש באתרים האלה, וגם בגלל שאתמול צ'וטטתי עם ידיד וירטואלי שאני מכיר כבר זמן מה וסיפרתי לו על העניין והוא לא הבין מה לא בסדר אם הבחור שמר אותי כגיבוי, שלי (חזרנו למסקנה למי שהלך לאיבוד במשפט הארוך לעייפה) יש אמות מוסר שונות מאלה של רוב הגייז - לא טובות יותר ולא טובות פחות, פשוט שונות.

כנראה שחלק מההתבגרות שלי זה להבין את זה , וללמוד להסתדר....

לילה טוב אנשים:)