לגעת בשמיים

היום ישבתי וראיתי סרט עם ההורים.

לא סתם סרט - זה סרט מבית היוצר של המדינה שממנה ההורים שלי באו אז הם נורא התרגשו לשמוע את השפה - ניב מאוד מסויים בשפה הערבית שמזכיר להם נשכחות.

הרבה זמן לא ראיתי את אמא שלי ככה שמחה - מעין שמחה ילדותית, שאולי מהולה בגעגוע לזמנים של פעם.

אני חייב להודות שבניגוד לרוב הצעירים בני גילי אני לא מרגיש את הצורך העז להיות מודרני ו"בעניינים" - לא מרגיש את הצורך להבדל מהתרבות של ההורים שלי - אני אפילו אוהב לשמוע אותם מדברים ערבית.

מצחיק לומר את זה, אבל אפילו לי זה מזכיר זמנים אחרים - זמנים של ילדות, עם הסבים והסבתות שעוד חיו אז - זמנים שבהם למחשבות שלי לא היה את אותו משקל כבד ומעיק כמו היום.

אחרי שנגמר הסרט נכנסתי לחדר להדליק סיגריה ואמא שלי נכנסה אחרי לתת לי סנדביץ' עם דמעות בעניים.

לא יודע למה, אבל בשבילי לראות מישהו בוכה זה דבר נוראי, ואם זה מישהו יקר לי אז זה אפילו נוראי יותר.

אני כבר לא כועס עליה שהיא לא מבינה אותי ואת המצב שלי -יותר מזה, אני חושב שאני מבין איתה.

לומר שאני מסכים איתה זו כבר הגזמה , אבל מבין זו בהחלט מילה מתאימה.

ושוב קצת כבד לי בלב - זו תקופה לא קלה בשבילי ומעניין לדעת למה זו תקופה כל כך טעונה לאמא שלי, מעניין מה מעורר את זה כל כך לאחרונה.

אני חושב שאולי בשבילי זה סימן טוב - אולי המשמעות חודרת לה לתודעה סופסוף - אולי היא באמת מתחילה לעכל את מה שאמרתי לה לפני שנה וחצי....

ואחר כך היא שפכה עלי צרור של ברכות בערבית - קטע שנורא הזכיר לי את סבתא שלי שכל כך אהבתי - ואמרה לי שהיא מאחלת לי שאלוהים יתן לי אושר ושמחה בחיים .

אם היא הייתה עוצרת פה אז מילא, אבל אז היא הוסיפה שהלוואי והוא יתן לי אושר ושמחה כמו לאחי ואחותי וכל החברים שלי - כן , היא עדיין מקווה שמשהו יקרה והראש שלי יחזור למקום הנורמלי שלו (לפי השקפתה) ואני אתחתן.

אני מבין שאני צריך לחזק את ההגנות שלי עכשיו לקראת עתיד לא קל, אולי אפילו עתיד קרוב לא קל.

אם היא באמת מתחילה לעכל את זה, אז כמו בכל מסע בים סוער עליי לחכות לטלטלות...

עדיין קשה לי להעלות את הנושא בשיחה איתה, ואני מקווה שעם הזמן היא תפסיק לבכות ותתחיל להתעמת איתי - כן כן  , להתעמת.

אני רוצה שהיא תדבר, מצידי שתצעק - שתעליב אותי, ושתפגע בי, אבל שתוציא את זה כדי שגם אני אוכל להיות מעורב בסערה שעוברת עליה.

כשהיא בוכה היא ישובה לבדה ואף אחד לא יכול לגשת לעולם שלה - אי שם בתוך הראש שלה אני מניח שהיא מגוננת, אבל לשם יהיה לי נורא קשה להכנס.

אולי אם היא תוציא את זה החוצה  , גם לי תיהיה את ההזדמנות להשחיל מילה פה ושם, להציג את הצד שלי, להראות לה שאני לא חייב להתחתן כדי להיות מאושר כמו אחי, אחותי וחבריי, להראות לה שהראש שלי כבר נמצא במקום הנורמלי.

הלוואי...