לגעת בשמיים

הבוקר התעוררנו לתוך מלחמה... עוד לא ממש מהסוג שממש מוגדר כמלחמה, אין עדיין שם למלחמה, והאמת שאפילו עדיין לא ברור נגד מי נלחמים - חיזבאללה, לבנון, סוריה, אפילו איראן עלתה הבוקר לכותרות באותו הקשר - אבל לדעתי זו מלחמה לכל דבר... לא שאני ממש יכול לומר שהמצב שונה לחלוטין מהיום יום, שקט ממשי אף פעם הרי אין פה, אבל המינון בהחלט מוגבר מהיום יום .

הקטע המוזר בכל זה, זה שפה במרכז אנחנו חיים את החיים כרגיל... אנשים הולכים לעבודה כרגיל, אחר הצהריים אני עדיין הולך לצעדה הרגילה עם הנגן MP3 שלי, ברוב הערוצים התוכניות נמשכות כרגיל, ורק ברקע אנחנו יודעים שיש מלחמה, אבל מדחיקים אותה אל ה"מאחורה" של המוח, לא להתעסק יותר מידיי... אנחנו כבר מתורגלים בשגרת מלחמה, מתורגלים בהרוגים, בפצועים, מתורגלים באוטובוסים מתפוצצים, מחבלים מתאבדים... אז יש מלחמה, אז מה? מה כבר חדש בה? חוץ מזה שיש כותרת "מלחמה" מה באמת כל כך שונה בתכל'ס מהיום יום? עצוב, באמת עצוב שיש מלחמה ברקע ואצלנו שום דבר לא שונה... אנשים מסביב מאבדים יקירים , עולמם קורס עליהם(לא עלינו) ואנחנו כבר כל כך כהים בלב, וכל כך לא רגישים מרוב שחיקה יום יומית, שזה מזיז לנו ברמה שכלתנית בלבד... עכשיו ישנן שלוש משפחות שממתינות לשמוע כל בשורה על יקירהן, כשפחד מחלחל בהן אט אט מהגרוע מכל... עניין החטיפה באמת לא פשוט , ואין איך לנחם אותם בשורה התחתונה... ובמקביל ישנן משפחות ההרוגים שכבר לא ממתינות לשום בשורה כי את הגרוע מכל כבר בישרו להן, והאמת אני לא בטוח שהם מקנאים במשפחות החטופים... אמנם החטופים חיים, או לפחות אנחנו מקווים שהם חיים, אבל מי באמת ערב לכך שהם ישארו כך? מי יודע איך מתייחסים אליהם שם? מי באמת מאמין להם שאפילו אם יגיעו למשא ומתן לשחרורם, שהם ישחררו אותם בחיים? אני לא, ממש לא מאמין...

בתקווה לבשורות טובות, המשך יום טוב לכולם