לגעת בשמיים

8/04/06 17:05

אוקיי, אני מודה - רגשי נחיתות וביטחון עצמי נמוך הם לא ממש מושגים זרים לי... אני לא חושב שאני יפה ברמה מעבר לממוצע, מבנה הגוף הרזה ונטול השרירים שלי לחלוטין מוסיף לזה, ואם ניקח לרגע בחשבון שמבחינה זוגית רומנטית אני לבד בערך מאז תקופת שלטון האימפריה העותמנית, אני מניח שזה דיי מבסס את העניין, גם לעניין קיום חוסר הביטחון ורגשי הנחיתות וגם לעניין הסיבה להם והצדקתם (עד כמה שיכולה להיות הצדקה לדבר כזה).

נכון שיש שחושבים שדווקא התחושות האלה הן שהופכות אותי ואת שכמותי ללא אטרקטיבי ולא מושך (משהו בסגנון הביצה והתרנגולת אם שואלים אותי אבל מילא), אלא שגם כשאני מרגיש פול ביטחון עצמי ואפילו מרגיש נחשק , כמו בעיתות שמחה מתפרצת בגלל משהו ממש טוב שהצליח לי, או סתם מנה נדיבה ועשירה של אלכוהול שזורמת במורד גרוני , גם אז אף אחד לא שם עליי.

אתמול לדוגמא, יצאנו למועדון אני וכמה חבר'ה... הייתי במצב רוח סבבה, רקדתי ונהניתי, ובאמת סה"כ היה סבבה... הקטע הוא שמשום מה היה נראה לי שכולם יותר אטרקטיבים ממני... היה ביננו חבר של חבר שלי שלא פגשתי בעבר - אני לא רוצה להשמע מגעיל או רדוד או משהו כזה, אבל אפילו לפי המושגים שלי כשאני ממש מוכן להתפשר הבחור לא אטרקטיבי בשיט... עם הלייזר של הרובוט של המשטרה שמפרק מטעני צד וכאלה לא הייתי נוגע בו, ואפילו איתו התחיל מישהו אתמול והם התנשקו ורקדו ואלוהים יודע מה עוד הם עשו (זה לא ממש עושה לי את זה לדמיין אותו שקוע בפעילות שכזו)... אמנם זה שהתחיל איתו היה בערך לא הטעם שלי באותה מידה, אבל מישהו לפחות התייחס אליו... עליי אף אחד אפילו לא הסתכל... באמת יש לי תחושה של לבד מעיק מאוד.

לאחרונה אני מנסה לשכנע את עצמי שלבד זה לא רע, אלא אפילו טוב, ואפילו טוב יותר מכל הבלאגן של לחפש מישהו ולהיות טרוד בזה.

על אתמול לדוגמא כבר המצאתי לעצמי רציונאל בכלל לא רע (אם יורשה לי לומר), שאומר שתכל'ס זה בכלל לא רע שאף נפש חיה לא שמה עליי אתמול במועדון... תכל'ס כל מי שהיה שם היה רווי אלכוהול, או סמים, או שניהם, כולם שם היו חרמנים לחלוטין ברמות פריהיסטוריות, וחשוב מכל אף אחד לא ממש חיפש שם קשר רציני יותר ממשהו לאותו ערב...ככה שתכל'ס זה בטח טוב שלא מצאתי שם אף אחד שהתעניין בי, כי הייתי סתם מתאכזב, אבל גם אם זה נכון ולא רק בתור תירוץ זה ממש הרגיש עצוב...באיזה שהוא מקום אני מתבגר מן הסתם בכל יום כמו כל אחד אחר, אני כרגע בתקופה שלדעתי היא הגיל שבו אנחנו הכי מבוקשים לרוב כשאנחנו משדרים נעורים ושובבות ובלה בלה בלה, ועכשיו אף אחד לא יורק לכיוון שלי ברחוב... מה יהיה עוד עשר שנים? זה כמו לגזור עליי גזר דין של נידוי לכל החיים לאי בודד כי חוץ מחברים לא יהיה לי אף אחד... אני יושב השבת הזו מול הטלויזיה ואפילו לא יוצא לשבת עם המשפחה בסלון... האמת שאפילו צהריים לא אכלתי איתם... לא בא לי טוב כל הסיפור הזה, ולמרות שלרוב אני איכשהו מצליח להדחיק את זה, לא תמיד אני כזה מוצלח בניסיונות שלי...

מה שיותר גרוע זה שאין עם מי ממש לחלוק את הרגשות האלה... כל מי ששומע את זה מיד מתייג אותי בתור טיפוס דיכאוני שצריך לצאת מהמרה השחורה שלו ולהסתכל לחיים בעינים (או שיש כאלה שפשוט מציעים ללכת לטיפול)... תגידו, ומה אם אני באמת צודק? אולי אני פשוט באמת לא מושך אף אחד ונועדתי לבדידות נצחית מבחינה רגשית? אולי מספיק להיות צדקניים ולנסות לתקן את כל העולם, ולהתחיל להכיר בעובדה שיש דברים דפוקים וזה חלק מהמציאות?

תכל'ס גם אין ממש תגובה שעוזרת כשמנסים לדבר עם אנשים על זה... גם אלה שלא מנסים לתקן אותי לא יודעים איך להגיב... הם לא יכולים להגיד שאני צודק כי אז הם עלולים להפוך אותי ליותר אומלל ולהאמין בנקודה שלי, ומצד שני הם לא יכולים להגיד שאני טועה כי מה שאני אומר זה דברים שהם רואים בעצמם אם הם מספיק זמן בסביבה שלי... אף אחד לא רוצה אותי, ואלה שכן רוצים, רוצים אותי רק לכמה דק' של עונג וזהו, וגם זה לרוב פשוט בגלל שבאה עליהם חרמנות מעוורת ולא בגלל שזה אני ספציפית... לא יכולתי להרגיש פחות נחשק כרגע גם אם הייתי ממש מתאמץ.

וכשחושבים על זה, מעבר לזה שנדפק לי המצב רוח לכל השבת עכשיו, או מה שנותר ממנה, גם נדפק לי החשק ללכת לרקוד לתקופה הקרובה... גם ככה אני כבר לא הולך כמו שפעם הייתי הולך, ואתמול הייתה הפעם הראשונה מאז אוקטובר בערך, אז עכשיו אני מרגיש אפילו יותר 'איכסה' לגבי הרעיון של מועדון... מעכשיו אם אני אצא למקום של גייז זה יהיה לפאב או באר או משהו כזה, אבזבז אותה כמות של כסף, אהנה פחות, ועדיין ארגיש שאף אחד לא רוצה אותי...

08/04/06 23:21

בסיפור הבריאה, בדיוק לפני בריאת המאורות, הפרשנים כותבים שהאפילה ששרתה בעולם הייתה אפלה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים ומזהים כאפלה היום.

לא עוד היעדר אור, כי אם בריאה בפני עצמה - חושך... מעבר להרהור הטבעי שהדבר מעלה, כמו מה לדוגמא קורה אם שמים אפלה שכזו באותו מקום עם אור, תמיד תהיתי ביני לבין עצמי מהי אפילה כבריאה בפני עצמה... מה זה בעצם אומר, ואיך אפשר לדמיין דבר כזה... האם זה סוג של ערפל שחור, או שזה חומר צמיגי ואפילו מוחשי עוד יותר...

מאז החזרה לבית הוריי אני מרגיש את עצמי טובל באותה אפילה בדיוק... לא מדובר כאן על היעדר האור בחיי, או יותר נכון לא רק היעדר האור, נדמה שהאפילה שעוטפת אותי היא בריאה בפני עצמה ונפשי מסתאבת בה בעודנה מדברים.

כבר חודש אני גר עם ההורים ונדמה שכל דקה שעוברת אני טובע יותר ויותר במצוקות העבר שחוויתי כשגרתי איתם... ישנו הבידוד החברתי מכל מה שהכרתי כשגרתי בתל אביב, וריחוק שנוצר מכל החברים שכן הכרתי ורכשתי עם השנים שגרתי עם הוריי, ישנו חוסר מובהק באנרגיה או אוליי אפילו וואקום לאנרגיה שהבאתי איתי, שעושה רושם שעם כל יום שעובר היא נעלמת אט אט, עד ליום שהיא תכלה לגמרי... כבר אין לי אפילו כוחות יותר מידיי לנסיעות לתל אביב האהובה עליי כל כך ואני משאיר את זה לסופי שבוע, כשלפעמים אפילו את זה אני מתעצל לעשות... חוסר הביטחון ומצבי הרוח המשתנים חזרו למסלולם הרגיל מלפני שנים ואני שוב חושש שמא אני הולך להיות לבד כל החיים... מה שכתבתי בבוקר זה הרחבה של זה, אבל זה רק חלק קטן, חוליה אחת מתוך שרשרת שלמה שאני עונד על צווארי בימים אלו, שמכבידה עליי מאוד , ומותירה אותי כפוף כנגד כל יום ויום שמגיע ... כבר אין חשק לקום בבוקר, כשמדובר ביותר מסתם עייפות מצטברת או תשישות... זה משהו הרבה יותר עמוק וכבר אין לי כוחות יותר מידיי להתמודד... שוב חזרתי להתבודד בתוך החדר שלי, ושוב מגיעים מידיי פעם אותם ימים שאין לי אפילו חשק לאכול... אני קובר את עצמי בטלויזיה ושינה בעיקר כשאני בבית, וכשאני לא שם אני רוב הזמן בעבודה ושם אין לי יותר מידיי זמן להרהר עם עצמי גם ככה... וכרגיל, כשרע לי נהרות היצירה נפתחים מחדש... ולכן גם חזרתי לכתוב...

אני לוקח הפסקה קצרה להדליק סיגריה וחוזר לכתיבה שלי... מבט בשעון בפינת המסך למטה מראה שאני כבר כותב עשר דקות בדיוק... מבט קצר בטלויזיה לראות ממה הרעש ומיד אני חוזר לכאן, זה לא ממש מעניין...אני אצטרך ללכת לישון בקרוב כדי שלפחות פיסית יהיה לי כוח לקום בבוקר לעבודה... שבוע הבא יש רק שלושה ימים שלמים של עבודה בגלל פסח שקרב ובא אז יהיו לי כמה ימים של מנוחה אוטוטו... למרות שכמו שאני מכיר את זה, הימים והשעות ינוצלו לשקוע עוד יותר במצב...כאב ראש מתחיל להציק אז אני אצטרך לסיים בקרוב .. בדיוק היום חשבתי על זה שזה מצחיק שבסרטים תוך שעה וחצי בממוצע כל הבעיות נפתרות, הגיבורים רוויי אומץ מהירות וכישורים מעבר לדמיון הממוצע, וגם אם הסוף לא בהכרח טוב כמו שרצינו, הסיום תמיד מתבקש.. רק בחיים קשה להצביע במדוייק איך זה הולך להיות, וזה לרוב לוקח יותר משעה וחצי ... אולי זו הסיבה שאני שוקע בטלויזיה ורואה יותר ממה שראיתי בכל השנה וחצי שגרתי בתל אביב גם יחד.

מצד אחד אני כמה למגע, אולם למעשה עם הזמן שעובר אני מתרחק מכל מגע אפשרי... מכל מגע שבאמת יגע בי...

לילה טוב לי, לפחות בשינה אני לא חושב... הנחמות הקטנות....

28/04/06 09:47

יום שישי, קמתי מוקדם לעוף לתל אביב קצת לנשום אוויר חופשי, לפגוש חברים, לשבת לקפה, ולהרגיש קצת אווירה תל אביבית של חירות לא מרוסנת.

כמו שאפשר לראות מהפרשי התאריכים לא כתבתי כבר הרבה זמן, ולמי שלא יודע אני כותב לרוב כשרע לי... אז עולה שאלה דיי ברורה מאליה, והתשובה היא כן... יש שיפור - לא שמשהו ממשי השתפר, אבל הקרבה למאי גורמת לי להרגיש שהתקרבתי קצת לתאריך החזרה לתל אביב - אני כבר חודשיים אצל ההורים (מודה ומתוודה - הזמן ממש לא עובר מהר) ואם שום דבר לא ישתבש, לפי התיכנון המקורי יש לי רק עוד חודשיים וחצי בערך ואני חוזר לתל אביב לפרטיות המקודשת שלי, ולעצמאות המבורכת והכל כך נערגת...

החלטתי שאני לא מחפש להכיר אף אחד בזמן הקרוב... יש לי מספיק צרות על הראש עם כל המעבר הזה שבאמת הדבר האחרון שחסר לי זה איזה גבר שיכניס לי עוד שטויות לראש... אני צריך להיות מפוקס ולא בבעיות עם גברים, זה באמת לא נדרש כרגע, אז כבר הספקתי להגיד לשני חמודים שאני לא מעוניין ואני לא מחפש... לא יאמן, אני ממש דוחה אנשים... אני, שעורג למגע, לקשר ולחום... תמיד ככה - המרפי הבן זונה - בזמן שהכי לא יתאים לי, הוא יזמן לי הכרויות... ובטח דווקא אלה שהעפתי מעליי הם אלה שהייתי יכול להכנס איתם לקשר ארוך ומשמעותי... אבל אין מה לעשות... אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ומצופה זיגוג סוכר...אז הפעם בחרתי להשאיר אותה במאפייה... במקום במיועד לה, עד שאני אוכל להרשות לעצמי את המקום שהיא תופסת.

ענייני כסף קצת מטרידים אותי עכשיו, משתדל לא לבזבז אבל לכסף יש נטיה ודרכים שלא תאמנה לנזול ולזלוג מבין האצבעות... גם כשאין על מה לבזבז, הכסף נעלם... וכשזה מגיע למצב שאני צריך לבחור אם לצאת יום חמישי או יום שישי זה מראה שהמצב לא משהו פיננסית... כי עד לא מזמן זה היה גם וגם, ותמיד...

אמא מבקשת שאני אלך לעשות לה מכולת, אז אני אעזוב פה לבנתיים עד לפעם הבאה שיזדמן לי לכתוב

אחלה סופ"ש שיהיה , לכולם:)

3/05/06 23:00

מקודם הייתה את התוכנית ארץ נהדרת בפרק מיוחד ליום העצמאות שסוגר את העונה שלהם.

אולי מישהו מוכן להגיד לקיציס ושאר אנשי ארץ נהדרת שנמאס לשמוע שאומרים "רק חמש פרסומות וחזרנו" ואז לגלות שה"חמש" האלה הן בעצם ארבע עשרה?? כמה אפשר להתייחס אלינו כמו סתומים? וכאילו שזה לא מספיק, יש לפני הפרסומות ואחריהן עוד כל מיני פרומואים למיליון וחצי תוכניות שיהיו אי שם מתישהו, ועוד משהו "קטנטן" לפני שחוזרים לתוכניות עצמה, עוד איזה 4 ,5 חסויות על הדרך, למה לא... פשוט הפקרות, העיקר אמרו לנו "חמש פרסומות וחזרנו"..

ומילא זה, אבל הפרק של התוכניות היה כל כך לא מצחיק שזה פשוט עלבון להשאר בתנאים האלה ולחזור כל פעם להמשיך לראות את השטות הזו - תודה לאל, לפחות עכשיו כנראה יצאו לפגרה... מישהו צריך להתעורר במערכת התוכנית ולהבין שכנראה שאחרי עונה, או שתיים מצחיקות, מישהו שם איבד מהיצירתיות ורוב החומר כבר לא ממש מצחיק , וכל המכונית הזאת שנקראת ארץ נהדרת 3 נוסעת יותר על אדי דלק ומוניטין של האמנים שם, מאשר על קיום דלק קומי נוכחי...

זהו, מחר יום חמישי, ושיעבור מהר נכנס לסופ"ש במהירות והרווחנו עוד שבוע שעבר :)

משתדל להסתכל על הדברים דרך החצי המלא של הכוס:)

26/05/06 00:39

הזמן עובר, זה נכון, אבל מה שכן הוא בהחלט לוקח את הזמן שלו... לאט לאט, באותה איטיות מעיקה של נוצה שמרחפת לה את כל הדרך לרצפה בעת נפילתה...

קשה לי עם ההורים, ממש קשה - לא מצליח להתרגל לאובדן העצמאות , זמני ככל שיהיה, לא מצליח להתרגל לעובדה ששוב אני צריך לתת דין וחשבון אם אני מאחר הבייתה כדי שלא ידאגו לי, לא מצליח להתרגל לעובדה שאין לי ממש פרטיות, לא מצליח להתרגל למבטים שתוקעים בי כשאני יוצא קצת יותר מידיי לטעמם, פשוט לא מצליח להתרגל לחזור לגור עם ההורים.

ברור לי שזה שהם בכלל מקבלים אותי חזרה לביתם זה בעצם טובה גדולה מאוד שהם עושים לי, אין לי ספק בכך - אם זה לא היה המצב הייתי צריך להוציא עכשיו הרבה מאוד כספים ורק אלוהים יודע מה היה יוצא מדבר כזה ואיפה כל הבלאגן הזה היה נגמר - אבל עדיין, עם כל זה שאני מכיר בעובדה שמדובר פה בטובה גדולה מאוד שהם עושים לי, עם כל זה זה עדיין מרגיש כמו סוג של כלוב, וכמאמר הביטוי הכל כך נכון, גם כלוב מזהב הוא לא יותר מכלוב...

הפסקתי לעשן עכשיו, לא כי ממש בא לי אלא כי פשוט נראה לי שכשאני אחזור לתל אביב לא יהיה לי כסף להחזיק גם את ההרגל הזה, אז עדיף כבר לנצל את הזמן ולהפטר ממנו כבר עכשיו... במקביל התחלתי לעשות קצת ספורט... לא נרשמתי לחדר כושר או משהו כזה, אבל בהחלט התחלתי להזיז את העצמות... ההשערה שלי היא שאם זה יחזיק מעמד ואני אראה תוצאות , יהיה לי קל יותר להחזיק מעמד בלי סיגריות כי אני אפחד שהסיגריות יהרסו לי את זה, ועם כל הכבוד לסיגריות, הספורט נשמע לי הישג קצת יותר מועיל :)

אז אני פחות או יותר כרגע האנטי-תזה של עצמי - עושה ספורט (זה ממש נשמע לא אני למי שמכיר אותי - אני מתעייף מהמחשבה על ספורט), לא מעשן (נראה כמה זמן זה הולך להחזיק), גר עם ההורים (אוקיי, זו נקודה רגישה מידיי בשביל להמשיך לדוש בה)... לחשוב שחזרתי להורים, לחולון - העיר שאני בערך הכי מתעב בעולם (מכל אלה שאני מכיר, הייתי , ראיתי, שמעתי, או קראתי עליהן - אבל קרוב לודאי זה דווקא כי גרתי בה כל כך הרבה זמן ואני מכיר בערך כל פגם אפשרי בה) אחרי שגרתי בתל אביב וממש ממש נהניתי...

טוב, עכשיו ששפכתי קצת את הלב אני אאלץ לפרוש לי למיטה - נדליק טלויזיה ונרדם לאט לאט ובזהירות:)

לילה טוף אנשים, שין שן:)

2/06/06 22:47

בשבועיים האחרונים גמלה בליבי החלטה - אני לא רוצה בתקופה הקרובה גבר... לא רוצה, גם ככה כשאני מחפש אני לא מוצא, וכרגע הראש שלי בבלאגן כל כך גדול שחבר או משהו בסגנון רק יעשה את הבלאגן גדול יותר... אז עדיף לבד מבחירה... אלא שמר מרפי הבן זונה הזה לא ממש יושב בחוסר מעש... אני חושב שזו התקופה שבה הרגשתי הכי הרבה מבוקש כבר הרבה מאוד זמן... גברים כמעט נופלים עליי מהתקרה... מה שכן שום דבר מיוחד בהם לרוב... סתם חמודים... וזהו..

אתמול יצאתי עם חברים - קצת אוורור בתקופה הזו זה הכרחי לי, ואז נתקלנו בבחור שאני לא מכיר - חבר של חבר, וכל הערב הרגשתי שהבחור מפלרטט איתי בטירוף.

הפעם מה שכן, בניגוד לפעמים הקודמות, הוא באמת מוצא חן בעיני.

רוצים הוכחה שזה לא סתם עוד חמוד? אני לא מפסיק לחשוב עליו... כל היום...

דווקא עכשיו? כשאין לי כוחות נפש למישהו אני צריך להדלק על מישהו? מה זה איזה משחק התעללות?

אני ממש מחזיק את עצמי חזק כדי לא לעשות איזו שטות ולנסות לאתר אותו - לא החלפנו טלפונים, והאמת שאני שמח על זה כי אני באמת לא רוצה אף אחד כרגע, לא רוצה רציונאלית לפחות.

הבעיה שהבפנים שלי דיי מתנגד נחרצות עכשיו, ואני לא יודע מה אני אמור לעשות כדי להשתיק אותו... קשה לי עם זה...

לעזאזל!

לילה טוב"