אני צריך להמשיך לכתוב פה מידיי פעם כדי שהבלוג לא יסגר וימחק לעולם... אני חושב שהרשומות הראשונות של הבלוג, והאפשרות לראות את השינוי לאורך קו הזמן הן אוצר מבחינתי ולא הייתי רוצה שהן ימחקו , אז אני כותב פה מידיי פעם... הרבה עבר עליי במהלך השנה שחלפה ואם באים לסכם את השנה ההיא עכשיו שנכנסנו לשנה חדשה אני יכול להגיד בגדול שזו הייתה שנה לא קלה, עם הרבה התמודדות , הרבה קטעים אפילו קשים, אבל בסה"כ יצאתי ממנה בכלל לא רע, ובאמתחתי הישגים לא מבוטלים...
היציאה שנכפתה עליי מתל אביב והחזרה לבית ההורים גרמו לי אפילו יותר להעריך את החופש של תל אביב והיום כשאני אומר גדלתי בשנה , המילה גדלתי אומרת כל כך הרבה יותר מסתם עוד שנה לרזומה...
לפני משהו כמו שבוע ראיתי פעם ראשונה את הסרט הר ברוקבק... אני יודע שיש לא מעט אנשים שלא אהבו אותו ולא התלהבו ולא הבינו בכלל על מה המהומה, אבל אני מודיע קבל עם ועדה - הסרט השאיר אותי שבר כלי ... כל כך עצוב שהייתי ממש צריך תגבורות טישו ... ואני חושב שהקטע היותר עצוב הוא שהמצב ההומופובי שמתואר שם של הסביבה הוא לא כזה שונה מהמצב היום...
נכון, אם מסתכלים על תל אביב וברלין ועוד כמה ערים מרכזיות על הגלובוס המצב השתפר לאין ערוך, והוא אכן השתפר... הבעיה היא שכשקצת מתרחקים מאותן ערים מרכזיות מגלים כמה "בכפר" אנחנו עדיין, וכמה עמוק אנחנו עוד שם... אולי זה הקטע הכי עצוב בצפייה בסרט... עצוב שהבחור ההוא שם מת, ועצוב שהרביצו לו, ועצוב ששני גברים בוגרים לא יכלו לממש את אהבתם, אבל עצוב מכל שאם הם היו חיים במציאות של היום, אם הם לא היו חיים במרכז קליפורניה באיזור של הגייז, הם לא היו יכולים לנהל חיים משותפים יותר משהם יכלו לעשות כן בסרט שכביכול מצולם בזמן חשוך מאוד...
האמת שמעבר לזה שהסרט ממש עצוב, הוא גם הרחיק אותי קצת לאחרונה מסצנת ההכרות ההומוסקסואלית ... אני יודע, אני רגשן ומושפע בקלות אולי, אבל באמת פתאום כל מחפשי הסטוצים נראו לי כל כך קלישאתיים וכל כך ריקניים, שלמרות שאני אף פעם לא אהבתי את תרבות הסטוץ שהולכת וצומחת פה פתאום זה היה נראה לי אפילו פחות טוב ממקודם...
ואני יודע, יהיו הרבה שיגידו שלקחתי את הסרט רחוק מידיי... שיגידו...
שתיהיה לכולנו אחלה שנה, טובה מהקודמת, עם הרבה הצלחות, הרבה אושר, מספיק עושר, ובריאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
