לא יודע להסביר מה עובר עליי... האמת? לא רע לי, אפילו דיי מאוד-ממש-לא רע לי... אני אוהב את העבודה שלי, יש לי חברים שאני אוהב, אמנם אין לי זוגיות אבל מעבר לזה דברים דיי סבבה, אבל משום מה, ולמרות הכל , בא לי לארוז לעצמי מזוודה קטנה, ולעוף מפה לחופשה של איזה חודשיים ולהתנתק מהכל... אולי זה פשוט סוג של עומס, שצוברים המון חוויות בחיים ומידיי פעם צריך ללכת לאנשהו ולתת למצבור להשתחרר קצת..... הנה נגמר לו סופ"ש , אני מתואשש מסוג של התקררות , ואני מרגיש כאילו אני צריך עוד איזה סופ"ש או שניים שיבואו ברציפות, לא הספיקו לי היומיים האלה... בא לי לטוס לאיזה חווה רחוקה , בלי מחשב, בלי אינטרנט , בלי אטרף, בלי הומואים, בלי טלפונים, בלי טלויזיה, רק אני, הטבע , והשקט, אפילו לא ספר... לשעמם את עצמי עד כדי כך שיתחשק לי לחזור לבלאגן העירוני ולכל שאר הדברים שפחות נעימים בחיים ...לא מצליח להבין איך אני תמיד מכיר את הגברים הלא מתאימים לי, איך אני תמיד נדלק על אלה שלא שמים עליי, איך אני תמיד לא רוצה את אלה שכן רוצים אותי, איך אני תמיד מבזבז את סוף השבוע בלי להספיק לעשות כלום, איך תמיד יש לי בלאגן בבית למרות שאני תמיד מחכה לסופ"ש ומבטיח לעצמי ולבאלגן שבסופ"ש זה יטופל אבל אפילו לא מתחיל לעשות מאמץ לעשות את זה, איך אני תמיד מבשל כמות שאמורה להספיק בדיוק לארוחה אחת ותמיד נשאר קצת אוכל ואני מתבעס מזה, איך תמיד שאני הכי מת לצאת אני נתקע בבית, ואיך לעזאזל עם זה שתמיד כל הדברים האלה זהים וחוזרים על עצמם אני לא מצליח ללמוד מזה משהו ולשנות? אולי מזה נובע הצורך שלי לברוח... אולי אני מנסה לברוח מהתסכול שלי על עצמי... זה קצת מצחיק לנסות לברוח מעצמך... זה כאילו לברוח ממני אלי ... פוסט של שעת לילה מאוחרת... לא מאוחרת מספיק, אבל אין ספק שמאוחרת מידיי... יצא קטע הזוי, אבל אין ספק שהוא בא מבפנים... בלי יותר מידיי עריכה...
לילה טוב אנשים, ואחלה שבוע שיהיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
