לגעת בשמיים

אז העולם גלגל... למעלה, למטה, הכל חוזר על עצמו ושום דבר בתכל'ס הוא לא באמת חדש... אז אני מגהץ הבוקר גי'נס ומחייך לעצמי ... ידעתי שאני חייב לכתוב פה את הפוסט הזה ממש עכשיו כשהחיוך עוד על השפתיים... לפני כמה שנים כתבתי פה פוסט על קניות ראשונות של בגדים, ועכשיו שנים אחרי אני מגהץ את הג'ינס מאז ומרגיש שאני מחזיק ביד חתיכת היסטוריה... כמה עבר מאז, כמה השתנה , בי ובכלל... סוג של סגירת מעגל קטנה , ברגע של גיהוץ... לא מה שעולה לכם בראש כשאתם חושבים על המושג סגירת מעגל, אה? :)

דיברתי עם בחור... חבר מימים עברו, שהכרתי בתל אביב... הוא לא מאושר, הוא לא מצליח להיות מאושר... ואיך יהיה? ההורים שלו זיינו לו את השכל מאז ומעולם שלהיות הומו זה רע, זו מחלה, זה תסבוך... ועכשיו? עכשיו הוא לא משתחרר מזה כנראה, איפשהו בדרך הם שיכנעו אותו , והוא לא מצליח להיות מאושר... כי כשטוב לו , אז זה לא בסדר כי הוא הרי "מתוסבך" , "חולה" וכו'... וכשלא טוב לו , אז ממילא לא טוב לו...  הורגים אותי ההורים האלה שיותר חשוב להם שהם יהיו מאושרים מהחיים של הילדים שלהם, מאשר שהילדים עצמם יהיו מאושרים מהחיים שלהם... אשכרה צריך לעשות בחינות לפני שאנשים נהיים הורים, זה לא מובן מאליו שמותר ואפשר לעצב תודעה של ילד... הם דפקו לו את החיים, והם אפילו לא מתחילים להבין את זה... בשנות העשרים לחייו וכבר לא מסוגל להיות מאושר, ולא רואה הלאה דרך איך להיות מאושר...

אז כן, אני מחזיק את הג'ינס ומבין שעשיתי היסטוריה משלי... כי איפה שהוא לפני הרבה מאוד שנים, הרגשתי כמוהו, חשבתי כמוהו, דנתי את עצמי לעולם של חרטה, של אשמה, של תסכול, של עצב, ושל בדידות, כי לא חשבתי שאפשר להיות מאושר באמת... כי בתור ילד, חשבתי והגעתי למסקנה שעדיף לחיות לבד ובעצב מאשר לאכזב את ההורים והמשפחה , ולהיות "סוטה" ... אלא שמאז, בדרך לא פשוטה ועם המון מאבקים, הבנתי ולמדתי שאף אחד לא צריך לקבל חיים כאלה ככגזירה משמיים... ואין שום סיבה להתייחס אליהם ככאלה... שלהיות הומו זה לא להיות חולה, ולא להיות סוטה, ולא להצטרך להתפשר, שלהיות הומו זה פשוט כמו להיות ג'ינג'י... עוד מאפיין שלא צריך לשנות לאף אחד חוץ ממי שהולך לישון איתי בלילה ומי שמתעורר איתי בבוקר...

בוקר טוב עולם, ושיהיה שבוע טוב