זה כבר לא כמעט, זה כבר קרה, וזה שוב גורם לי להביט אחורה ולהזדעזע לחיוב מכמה שהשגתי בשנתיים האחרונות, מכמה גדלתי, כמה התבגרתי, כמה קיבלתי אומץ להתמודד עם החיים, כמה קיבלתי מעין חוצפה, או עזות מצב, לקרוא תיגר על המצב הקיים ולהעיז ולשנות אותו (אפילו לא לנסות לשנות, אלא לשנות! כי אני לא מתפשר ומתעקש עם הראש בקיר).
זה לא עניין פשוט בכלל, וחשבתי עליו הרבה לפני שממש החלטתי לנסות בכלל ולדחוף את הכדור שלג הראשוני, וגם אחרי שהחלטתי לעשות את זה לקח לי הרבה זמן שבמהלכו בניתי תקופת הכנה של יסודות כי היה ברור לי שלא מדובר בדבר של מה בכך, ושאני לא רוצה לעשות את זה לא נכון כי ידעתי היטב מה מונח על המאזניים.
וגם כשמבחינתי נגמרה תקופת ההכנה זה עדיין לא הלך לי, וזה ביאס אותי כי כל כך ציפיתי, וכל כך רציתי, וכל כך חיכיתי, אבל למרות שהיה לי קשה ולמרות שהיה לי קצת איכסה מהמצב, עדיין נאבקתי ועדיין רציתי ולא נתתי ליאוש "להפוך ליותר נוח".
ומה אתם יודעים - בסוף זה השתלם - היום זה סוף סוף קרה - היום עשיתי את זה כשאני שלם עם זה, ולדעתי אני לא יכולתי להיות יותר מוכן ממה שאני כבר.... היום חתמתי על חוזה שכירות עם שותף, ואני הולך לעבור לגור בתל אביב.
אני חושב שבהחלט אפשר לומר טאדאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם.
לילה טוב אנשים, לילה טוב מאוד:))
השמיים הם הגבול, ולפעמים גם הם לא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
