"לא מכבר קיבלתי עלי לתרגם רומאן פורנוגרפי של גיום אפולינר. כשיצא הספר לאור היו שהתנפלו עלי בתוכחה מה מצאתי לתרגם ספר כזה שאינו מופת ספרותי משום בחינה שהיא. לך תסביר להם את ההנאה העילאית שהרגשתי לבתק במידה רבה את בתוליה של העברית כדי שתהיה מסוגלת לבטא סוף-סוף סתם תיאור של משגל. למשל (הקוראים עדיני הנפש ידלגו-נא על הדוגמה הבאה העשויה להיראות להם בוטה): "נראה שתנועת רצוא ושוב זו בתוך הקוס המהודק היטב גרמה למירה הנאה רבה, כפי שהוכיחו קריאות התאווה שהתמלטו מפיה". מה ראוי לשים לב אליו בדוגמה שלעיל? לצמד המלים "רצוא ושוב". הן מופיעות בתנ"ך פעם אחת, בתיאור החיות הרתומות למרכבה האלוהית כפי שחזה אותה הנביא יחזקאל (א' 14). כאן הן רתומות לעניין הכי פחות אלוהי שאפשר."

(מתוך מוסף העצמאות של "הארץ", התמונה של mindgutter)

בני ציפר שוב מוכיח שאפשר לא לאכול את העוגה ולרצות שהיא תיגמר: לבתק את בתולי העברית בתיאור סתמי של משגל, ולהשתמש במילה יחידאית בתנ"ך - כולנו הרי משתמשים במילים שכאלו בכל פעם שאנחנו מתארים את משגל ליל האתמול לחברינו בבתי הקפה.