פתאום נראו לי הערות שוליים (בספרים מסוימים) כאינדיקטור ברור לגסיסתו של החולה, ועוד יותר מכך – לאורכה של הגסיסה. פריחה מתמשכת של הערות, שלא מטעם המחבר, שמנסות לקרב אל הקורא את המתרחק תמיד, את שחייב להתרחק תמיד. ויפתה המטאפורה בעיני, ונזכרתי בהערת שוליים, דווקא בתרגום האחרון ל"דון קיחוטה": "אירוניה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
