כנראה שאותו עורך מאתמול חשב על זה בלילה, והגיע למסקנה שאם בכל זאת הוא רוצה להפנות את הקוראים אל טקסטים שאינם העיתון, כדאי שידבוק לא בכוכביות אלא דווקא בזיכרון שקיים אצל כולם בוודאות.

התמונה, אגב, באדיבות הסלולרי שלי, שלראשונה הוכיח יכולות דורשלישיות ראויות

תרגום לכבדי ראייה:

פרץ לא בא לאבו-מאזן,

פרץ גם לא יכול לטלפן

והשינוי הזה, בין "משיח גם לא מטלפן" לבין "פרץ גם לא יכול לטלפן" הוא נחמד, משום שהוא משתמש באינטרטקסטואליות, ובהנחת היסוד של זיכרון משותף, כדי להגחיך עוד יותר את פרץ. לאמור, לא רק שהוא מממש את בחירתו ולא מטלפן, אלא אפילו אם היה רוצה לטלפן, הוא אינו יכול לעשות זאת.

כה לחי, עורך יקר.