רק אל תגיד - מאיה בוסקילה
רק אל תגיד לי שהכל בסוף עובר
ואל תספר לי איך האופק מתבהר
לא רוצה מילים להתנחם
לא אכפת לי מי יוצא אשם
רק אל תגיד לי שיאהב אותי אחר
ואל תגיד לי שאסור לי לוותר
אל תחפש את הדמעות
יש לי עוד כל כך הרבה לראות
תדע החופש כבר קורא בשמי
מזמין אותי אליו
לא מפחדת שוב לבד
אז אל תחזיק לי את היד
ואם הדרך חשוכה עכשיו
אולי ארעד מקור
לא, לא תשמע אותי בוכה
רק אל תגיד לי שעם הזמן זה מתרחק
ואל תספר לי על החכם והצודק
תראה איך שנגמר לנו הזמן
אז איך זה שאתה עדיין כאן
תדע החופש כבר קורא בשמי
מזמין אותי אליו
לא מפחדת שוב לבד
אז אל תחזיק לי את היד
ואם הדרך חשוכה עכשיו
אולי ארעד מקור
לא, לא תשמע אותי בוכה
רק אל תגיד לי שהכל בסוף עובר...
אופטימיות,
אחד הדברים החשובים ביותר בחיים.
אבל מי יגיד לי מה עושים כשהיא נעלמת?
מה עושים כשלחיים שלך אין תכלית יותר?
שותקים? צועקים? בורחים? בוכים?
מה?
או שפשוט ממשיכים הלאה ומבינים שכנראה מה שצריך לקרות קורה, וזה מר גורלינו?
כ"כ הרבה שאלות, וכ"כ מעט תשובות.
הכל מוסתר, שום דבר לא גלוי.
הכל צבוע, שום דבר לא אמיתי.
מתי כבר יגיעו הזמנים היפים?
מקווה שהלך לכם טוב בבגרות! בהצלחה לכולם.
בנימה חסרת אופטימיות זו,
אנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna :)