העם צריך נגיף חזק! |
| 8/2003
פנייה נרגשת
אני מניח שכל אחד שכותב בלוג מגיע לשלב שבו הוא תוהה לעצמו, מה המוטיבציה בעצם. אני כותב בשביל עצמי, אני כותב בשביל תגובות, אני כותב בשביל להעביר את הזמן בסבבה או שאני כותב כדי לחטוף דלקת שורש כף היד מתקתוק יתר על המקלדת? מכיוון שמן הסתם לעסו את הסוגיה הזו עד זרא, אני לא אתיחס אליה במיוחד, פרט לכמה נקודות.
בעקרון התשובה שלי לשאלה היא שהכל נכון. אני כותב בשביל עצמי, אני כותב בשביל תגובות, אני כותב בשביל להעביר את הזמן בסבבה ואני כותב כדי לחטוף דלקת בשורש כף היד ושיזדיינו המקלדות הארגונומיות. זה פותר את הדילמה ומוציא את העוקץ מהשאלה. יש פוסטים אישיים שאין לי שום כוונה שיתייחסו אליהם וטוב לי שהם פשוט נמצאים שם, יש כאלה שמפורסמים לטובת הציבור הרחב ומשמח אותי לראות שמגיבים ושיש אנשים שקוראים את מה שאני כותב. הבעיה כמובן מתחילה כשאני מפרסם פוסט שאני מצפה לתגובות עליו ואף אחד לא טורח. אז מתחילות לעוף האשמות פרועות ביני וביני ובתור בן אדם שלא אוהב את עצמו במיוחד הדברים נוטים להפוך למכוערים מהר מאד. למשל, על הסיפור הקצר של לפני שני פוסטים, אף אחד כמעט לא טרח להגיב ואני דווקא חשבתי שהוא די משעשע. אותי לפחות הוא הצחיק מאד ועניין אותי לדעת אם זה רק אני וההומור הביזארי שלי, או שיש פה עניין לציבור.
אני חשבתי לפתח מין שפת סימנים כזו. פוסט שאני מצפה לתגובות עליו אני אסמן בסימן מיוחד. פוסט שאני לא רוצה לשמוע אף אחד מעביר עליו ביקורת אני אסמן בסימן אחר וככה יהיו ברורים לכולם חוקי המשחק ומי שלא רוצה להשתתף מוזמן לקרוא בלוגים אחרים, יש המון ילדות בנות 13 שמספרות על הרומן שלהן עם ג'סטין.
נשאלת השאלה - האם זה רעיון טוב?
אז אני פותח את השאלה לציבור. הבעיה שעוד לא בחרתי סימן שאומר שצריך להגיב על הפוסט הזה, מה שאומר שהקוראים לא יודעים אם להגיב או לא. אם ככה, אז תגיבו. או לא. הכל אתם צריכים שאני אגיד לכם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
