| 9/2003
איזה מין אבא
פתאום הבנתי שעשיתי פדיחה. לילד שלי היתה יומולדת. בן אלף. ואני לא הייתי שם כדי לחגוג איתו. הייתי בעבודה, עסוק בדברים של גדולים, ולא טרחתי לשבת לידו ולהחזיק את ידו ברגעים המאושרים שלו. אני מקווה שהוא לא נוטר לי טינה ושאנחנו נמשיך להיות חברים. יכול להיות שאני מוסיף את הפוסט הזה רק מתוך נסיון להתחנף ולזכות בחזרה באהבתו? אולי. פטתי ככל שזה יישמע, אני חש שהזנחתי. אני אשתדל יותר בעתיד. ביום הולדת אלפיים אני מבטיח להיות.
הקדמה קצרה
הפוך, זה השם של סיפור שכתבתי לפני כמה שנים טובות. במבט לאחור הסיפור קצת בעייתי, כתיבה מעצבנת לפרקים, עם התחכמויות מיותרות שלא מוסיפות כלום. עם זאת, הוא רלוונטי לתקופה הזו של השנה, ולכן אני אשים אותו כאן. יש בו חן, אחרי הכל.
בכלל, מצאתי לאחרונה כמה סיפורים כאלה, שפעם כתבתי. אני אשים אותם כאן בקרוב. אז תוכלו להתוודע למעלליו של אלי אהרוני, כוכב הרוק המוזר. אבל זה יבוא אחר כך. קודם כל, הפוך.
הפוך
על הדלת היה כתוב "תונתמ תונח", הפוך. לא הפוך הפוך אלא הפוך מבחינת כיוון הכתב. למעשה, תכונת ההפיכות המדוברת נבעה ישירות מכך שכך נראה הכתב רק כשמביטים בו מהצד ההפוך. כלומר, מה שהיה כתוב היה הפוך - אבל לא באמת נראה הפוך מהכיוון ההפוך לכיוון ההפוך.
בקיצור - על הדלת היה כתוב "חנות מתנות". בראי ממול זה נראה כמו "תונתמ תונח", אבל הפוך. לא הראי הפוך, אלא הכתב הפוך. הראי דווקא היה בסדר ועליו היה כתוב "םימסק יאר", הפעם באמת בכתב הפוך. זו היתה מין התחכמות של בעל החנות שחשב שיהיה מצחיק לרשום על ראי (שממילא רואים בו הכל הפוך) משהו בכתב הפוך. מכיוון שהכתב היה ממילא כתוב הפוך, אי אפשר היה להסתכל בראי ולראות את הכתב ההפוך הפוך, כלומר ישר. אלא אם הבאת עוד ראי, כמובן, ואז היית רואה את הכתב ההפוך הפוך. מה שהיה כתוב שם זה כמובן "ראי קסמים", אבל זה היה שקר. גם שקר וגם הפוך.
לבעל החנות קראו אליהו גורביץ' והוא היה מסוג האנשים המתחכמים הבלתי נסבלים שיכולים להסביר לך במשך שעה למה מה שכתוב על הראי הפוך. למעשה השם שלו הוא פרט לא רלוונטי כלל למאורעות העומדים להתרחש. לצורך העניין יכלו לקרוא לו צביקה, או משה, או כל שם אחר, ועדיין היה קורה בדיוק אותו דבר.
אליהו היה גם שקרן. אבל זה באמת ממש לא חשוב.
דוד ידע את כל זה כמובן. הוא היה מהלקוחות הקבועים של חנות המתנות. אליהו אהב אותו, בעיקר בגלל שאת השם דוד אפשר לכתוב מההתחלה לסוף או מהסוף להתחלה ועדיין אפשר יהיה לקרוא אותו אותו דבר. "קוראים לזה פלינדרום", אמר פעם אליהו לדוד, שידע את זה כמובן, אבל לא אמר כלום כדי לא להעליב את אליהו. באופן כללי, דוד בדרך כלל לא אמר כלום. חוץ מהשם שלו לפעמים, וגם אותו היה אומר רק בגלל ששאלו אותו. אבל, דוד היה מאד מרוצה כל פעם ששאלו אותו לשמו והוא ענה, בגלל שמה שהוא אמר יצא נכון, למרות שהיה הפוך. זאת בניגוד לכל דבר אחר כמעט שהוציא מפיו.
דוד היה דיסלקטי בצורה מאוד ייחודית. הוא אמר כל דבר הפוך - חוץ מהשם שלו, כאמור. בגלל זה הוא אהב את החנות של אליהו, כי על הראי היה כתוב "םימסק יאר" ודוד היה היחיד שקרא את זה ואמר "ראי קסמים". אליהו היה מאד מרוצה מהעניין בפעם הראשונה שדוד הגיע אליו לחנות ומאז כל פעם שדוד נכנס לחנות, אליהו היה נותן לו לשתות כוס מים, שלא יהיה צמא (וגם בגלל שדוד אהב להגיד "מים", מסיבות שצריכות להיות מובנות בשלב זה).
דוד נתקל בהרבה קשיים בלימודים בגלל הדיסלקציה שלו, אבל גם היו לה יתרונות. פעם המורה לתנ"ך אמר שהוא יוסיף ציון שלם למי שיצליח להגיד את הפסוק הראשון בתנ"ך מהסוף להתחלה. אף אחד לא הצליח פרט לדוד שאמר את זה בלי בעיות ואפילו הוסיף את הפרשנות (שהיתה בכלל כתובה בכתב רש"י) - הפוך, כמובן. המורה מאד התרגש ומת במקום מהתקף לב, אבל זה עוד פרט לא רלוונטי לסיפורנו. מה שחשוב זה שדוד דיסלקטי, אומר הכל הפוך ועכשיו הוא בחנות המתנות של אליהו.
הסיבה שדוד נמצא בחנות היא שהתאריך הוא יום לפני ראש השנה ודוד חיפש מתנה לראש השנה לחברה שלו - שושנה. דוד כמובן העדיף לקרוא לה שוש. כולם קראו לה שושי, אבל דוד קרא לה שוש, כי כולם לא דיסלקטים והוא דווקא כן. דוד פעם סיפר לשוש (הפוך) איך כשהוא היה תינוק והוא התחיל לדבר, הוא אמר "אבא" וגם "אמא" וכולם מאד שמחו. אבל אז סבתא הגיעה ודוד הצליח להגיד רק "אתבס". הסבתא נעלבה נורא וישר הלכה והוציאה את ההורים שלו מהצוואה שלה. היא מתה שבועיים אחר כך משבץ מוחי, אבל ממילא לא היה לה כסף אז להורים של דוד לא היה אכפת כל כך. היה היתה סתם מעצבנת רב הזמן ובשאר הזמן ממש מעצבנת. גם לדוד לא היה מאד אכפת, אבל זה בגלל שהוא היה עוד תינוק ותינוקות לא מבינים בכאלה דברים, רובם לפחות.
"יש לי משהו חדש שהמציאו עכשיו, אתה תאהב אותו מאד", אמר אליהו. "קוראים לזה פארש וזה הלהיט החדש במתנות לראש השנה". דוד שמע על זה כבר בערוץ הקניות, אבל לא כל כך שם לב, אז הוא שאל "שראפ?"
"כן, פארש - פרה אינטראקטיבית לראש השנה", אמר אליהו תוך שהוא מדגיש את האותיות המופיעות בראשי התיבות, מה שגרם לו להשמע די מטופש - ושקרן. הוא הוציא מארגז שהיה מונח לידו מין פרה קטנה מפלסטיק שממנה השתלשל חוט חשמל ארוך שבקצהו תקע לבן - מהסוג שתוקעים בקיר כדי לקבל חשמל, לא מהסוג השני. לפרה היתה גם אנטנה גדולה על הראש, מה שגרם לה להראות פחות כמו פרה ויותר כמו פרה עם אנטנה. אליהו התחיל להסביר -
"הפרה הזאת מתחברת דרך האנטנה ללווין ששוגר לחלל במיוחד לצורך זה. הלווין מחובר למחשב שמחובר לאינטרנט ודרכו הפרה יכולה להתחבר לאינטרנט, כי היא מחוברת עם האנטנה ללווין שמחובר לאינטרנט. אתה מבין?"
דוד הבין, כמובן. למרות שהיה קשה להבין את זה בגלל קשיי ההתבטאות שלו, דוד היה אינטליגטי ביותר, עם IQ של קרוב ל 200. מכיוון שאי אפשר לעשות מבחן אינטליגנציה נורמלי עם בן אדם שאומר הכל הפוך, כולם פשוט הניחו שדוד מפגר ודוד לא הכחיש, אולי בגלל שהוא לא דיבר הרבה.
ממילא לאליהו לא היה אכפת במיוחד אם דוד הבין או לא, כי הוא בעצמו לא כל כך הבין מה הוא אומר. הוא רק הקריא את זה מאיזה דף שהיה מונח מתחת לדלפק שלו. "אז אתה יכול דרך הפרה לשלוח שנות טובות לכל מי שאתה מכיר באינטרנט דרך דואר אלקטרוני. אתה מכיר מישהו שנמצא באינטרנט?"
דוד הכיר מאות אנשים שמשוטטים באינטרנט. הוא אהב לשבת מול המחשב כי שם היתה לו תכנה מיוחדת שהוא כתב שהפכה כל משפט שהוא הקליד, ככה שהתוצאה היתה נורמלית לגמרי. אז הוא היה מחובר לאינטרנט ושם הוא דיבר עם המון אנשים. הוא התחיל להסביר את זה לאליהו, אבל אליהו לא ממש חיכה לתשובה אלא פשוט המשיך.
"אז מה שאתה עושה זה פשוט אומר לפרה מה כתובת הדואר האלקטרוני של מי שאתה רוצה לשלוח לו שנה טובה והיא משדרת לו כרטיס שלם. הכל אוטומטי לחלוטין. מה אתה אומר? היא עולה רק 800 ש"ח"
דוד אמר "ןכ". לא עניין אותו שהמחיר היה מופקע וגבוה יותר מהמחיר שהציגו בערוץ הקניות, הוא למד לצפות מאליהו לשקרים והפקעות מחירים. כל מה שעניין אותו היה שהוא צריך את הפרה כדי לשלוח שנות טובות לכל מי שהוא מכיר ובעיקר לשוש. אז הוא מיד וללא היסוס ענה "ןכ".
אליהו ארז את הפרה, קיפל את האנטנה והגיש את הפרה לדוד. דוד שילם לו, לקח את הפרה, אמר "םולש" ויצא.
כשדוד הגיע הביתה, הדבר הראשון שהוא עשה היה ללכת לחדר ולחבר את הפרה לקיר. לא ממש לקיר אלא לשקע - של החשמל, לא מהסוג השני. כשהפרה התחברה פתאום נדלקו לה אורות בעיניים והיא אמרה - "שלום, אני פרה אינטראקטיבית לראש השנה, גרסת בטא. יש להגיד כתובת דואר אלקטרוני ואני אשלח אליה שנה טובה. ביכולתי לשלוח שנות טובות בשפות עברית, אנגלית, איטלקית, צרפתית, רוסית, שוודית וגולבוזונית". דוד לא ממש ידע מה זה גולבוזונית, אבל לא היה לו אכפת במיוחד. אז הוא אמר "תילגנא", כי הוא רצה לשלוח דואר באנגלית. האורות בעיניים של הפרה הבהבו קצת ואז היא אמרה "לא מזהה את השפה תילגנא. הברכות יישלחו בשפת ברירת המחדל - גולבוזונית". הבעיה היתה שדוד לא הכיר אף אחד שיודע גולבוזונית, אבל מה כבר אפשר לעשות כשיש לך פרה משוגעת, ועוד אינטראקטיבית?
כלום. אי אפשר לעשות שום דבר.
אז דוד הוציא את הפרה מהשקע (לא ממש את הפרה, אלא את התקע שמחובר לחוט שמחובר לפרה) והאורות בעיניים שלה כבו. הוא החליט לבקש משוש שתשלח דואר לכולם, כולל לעצמה. כנראה שאותה הפרה תבין.
אריה היה לבד. היה לו קר והוא היה משועמם. מצב די רגיל אם אתה בכלא בסיביר. חבל רק שאריה לא היה בכלא בסיביר. אריה למעשה אפילו לא היה בן אדם. אריה היה קופסא גדולה עם המון נורות ירוקות בצדדים. אף אחד לא ידע למה בדיוק שימשו הנורות האלה, אבל הן כנראה היו מאד חשובות כי היו הרבה מהן.
אריה היה מחשב. לא סתם מחשב, אלא המחשב הכי חכם שאי פעם נבנה בכדור הארץ. כל כך חכם שהוא ידע את השמות של כל הנשיאים של ארצות הברית בעל פה. זה כלעצמו לא סיבה להיות לבד, או לסבול מקור או שעמום.
אריה היה תקוע על לווין בחלל, וזו כבר סיבה מצויינת לכל הבעיות האלו.
הסיבה שהוא היה תקוע על לווין בחלל היא שהוא היה המחשב המרכזי של פרוייקט פארש. בהתחלה היה די כיף, הוא הסתכל על הכוכבים, על כדור הארץ ולפעמים גם ראה טלוויזיה. הוא הצליח לקלוט ערוץ 2 לא רע כי היו לו אנטנות גדולות. הבעיה היתה שכל הזמן היו פרות אינטראקטיביות שדרשו שהוא ישלח דואר אלקטרוני בשבילן. הבעיה האמיתית היתה שהוא לא יכל לסרב, הוא היה מתוכנת לציית להן. כל זה עד שהן התחילו לשלוח ברכות בגולבוזונית. אריה לא הבין גולבוזונית ובגלל זה הוא השתעמם וגם היה לו קר, שלא לדבר על הבדידות שהקיפה אותו. אז כל מה שנשאר לו לעשות הוא לראות "קחי אותי שרון" בטלוויזיה. כל זה עד לאותו יום שבו פתאום הסתבר לו שהתכנית נגמרה והיא לא תחזור יותר.
מרכז הבקרה הקרקעי של פרוייקט פארש היה כמעט נטוש כשזה קרה. כולם היו בחופשת ראש השנה ורק כמה טכנאים העבירו את המשמרת שלהם בצפייה עצלה בטלוויזיה. לא שזה היה משנה אם היו שם אלף טכנאים, אבל טוב לדעת שיש אנשים שעובדים גם בחגים. בכל מקרה, מה שקרה הוא שפתאום כבו כל מסכי הבקרה, ואז נדלקו שוב. כשהמסכים חזרו לפעול הם לא הראו מסלולים בחלל ואת כל שאר הדברים שמסכי בקרה בדרך כלל מראים. כל המסכים הראו משפט אחד בלבד -
"קר לי, משעמם לי, אני לבד ושרון כבר לא תיקח אותי. לכו לעזאזל וקחו את הפרות שלכם אתכם"
שתי דקות אחר כך הלווין של פרוייקט פארש איבד גובה ונשרף באטמוספירה. לטכנאים לא היה הסבר לתופעה פרט לכך שהוא פשוט התאבד. פתאום כולם נזכרו בעבודה של איזה פרופסור מטורף שקבע שעם כל לווין ששולחים לחלל צריך לשלוח גם לווינה, כדי שלא ישעמם לו. אבל אז זה כבר היה מאוחר מדי.
דוד לא ידע בכלל על הלווין של פרויקט פארש. בעצם הוא ידע, אבל בעקיפין, כי הלווין נשרף ונפל לא רחוק בכלל מהבית שלו. דוד חשב שזה בכלל כוכב נופל, אז הוא מיהר להביע משאלה כי ככה תמיד עושים בסרטים.
אטום אחד מהלווין הבוער התנתק ופגע בראש של דוד. הוא היה מספיק קטן כדי לחדור דרך העור והגולגולת ועוד כמה שכבות לא קריטיות ונעצר כשהגיע למוח. שם הוא התיישב ובלי להתכוון חיבר בין שני נוירונים שהיו מנותקים כבר הרבה מאד זמן. שני הנוירונים נורא שמחו והזמינו את שאר תאי המוח למסיבה ענקית. מאותו רגע כל תאי המוח של דוד הפסיקו לעבוד והתחילו לחגוג ולהשתכר. זה היה נחמד מאד, חוץ מהעובדה שזה גרם לדוד לאבד את הכרתו באופן מיידי. כשהנוירונים הבינו מה קרה הם חזרו מיד לעבודה תקינה, אבל לא שמו לב שהם עובדים הפוך לגמרי מאיך שהם עבדו קודם. ככה זה כשתאי המוח שיכורים. בכלל, זה ידוע שרק 5% מתאי המוח באמת עובדים. השאר סתם מסתובבים להם וחיים על חשבון משלם המיסים ומקבלים פנסיה מנופחת, אבל למה להיות קטנוניים.
כשהמוח שלו חזר לעבוד דוד התעורר ונזכר שהוא היה בדרך לשוש עם הפרה החדשה שלו. הוא הגיע אליה הביתה, דפק בדלת, נכנס ובלי להגיד כלום הגיש את הפרה לשוש.
"שנה טובה"
לא "הבוט הנש", גם לא שום דבר אחר. בפעם הראשונה בחייו, דוד אמר משהו נכון (חוץ מהשם שלו, כמובן, אבל זה לא ממש נחשב). זה היה "שנה טובה" והוא אמר אותה נכון.
שוש הסתכלה בו בתדהמה ואז רצה וחיבקה אותו באושר.
"שנה טובה גם לך" אמרה בדמעות.
שניהם ידעו שזו כנראה תהיה באמת שנה טובה.
שנה טובה
למי שלא הבין - אני מאחל שנה טובה. אמנם זה עוד שלושה ימים בערך, אבל תמיד הקדמתי את זמני. אושר ועושר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
