אל תיתנו לי כבד. לא קצוץ, לא טחון, לא מטוגן, לא מבושל, לא עם ירקות ולא עם שום דבר אחר. כבד זה מגעיל. זה איכסה. לא אומרים איכס על אוכל, על כבד מותר. יש לי אישור מיוחד. כבד אווז אפשר. זה דווקא בסדר, זה נימוח ככה בפה, בלי הטעם הדוחה של הכבד הרגיל. זה לא איכסה. זה אפשר לאכול.

תנו לי סטייק. פילה, אנטריקוט, סירלוין, סינטה, מה שבא. כל סוג בשר שכזה יעלה חיוך מיידי על שפתי וריר בפי. כל עוד אתם נשארים בבשר, הכל בסדר. שלא תעזו לחפור פנימה ולהוציא את הכבד. זה דוחה. אמרתי לכם כבר, כבד זה איכסה.

לא שיש לי משהו עקרוני נגד אברים פנימיים, אבל אני חושב שיש מעט מאד חלקים כאלה שאני מוכן לאכול. לבבות של תרנגולת זה בסדר, ככה על שיפוד, עשויים טוב טוב על האש. אל תנסו אפילו להאכיל אותי בכל מיני אשכים של חיות - זה לא מעניין אותי. גם לא כבד. כבד זה מגעיל, זה מה שאלוהים ברא כדי שאפשר יהיה להגיד איכס על אוכל. אחרת זה היה טאבו, ככה זה מותר.

פירות ים? בכיף. לא המוזרים האלה - כל מיני עיניים של דגים וצלופחים שטות במרק של זימי ברקודות. אני מדבר על קלמארי, שרימפס, צדפות - הפירות של הים, לא הכבד של הים. שאני אסביר שוב את דעתי על כבד?

פיתה עם חומוס גם עובד טוב. גם שווארמה, שניצל, שיפודי פרגיות, טחינה נוזלת מלמעלה, קצת חמוצים, אולי איזה כרוב להשלמת התמונה. המזל הוא שבמקומות האלה לא מכינים כבד. אחרת היתה יכולה לקרות תאונה והיה מתערבב קצת כבד עם השיפוד שלי והיה הורס לי את כל הארוחה. הייתי נאלץ לשלוף נשק חם ולרסס את כל המסעדה עד שלא ישאר אף אחד בחיים. אחר כך הייתי ניגש לטבח שאחראי למחדל, מוציא לו את הכבד ומאכיל אותו בו. שידע איזה מגעיל זה. כי כבד זה לא אוכל. מאיפה בכלל הגיע הרעיון הדוחה הזה?

קינוח? אי אפשר. יש לי סכרת.