לכבוד השנה החדשה העניקו לנו דיוידי של בייבי איינשטיין שכזה, מהסוג שתינוקות אמורים לראות ומיד לקום על הרגליים, להסתכל עליך במבט עקום ולהגיד לך - "תגיד, בתור סוכן החיברות הראשי שלי, לא נראה לך שאתה צריך להשקיע יותר באינטליגנציה הרגשית שלך? הנבובות הרופסת שלך לא תוביל אותי ואותך רחוק" תוך שהוא פותר את תשבץ ההגיון של הארץ ביד אחת ומזפזפ לערוץ 8 ביד השניה. אז זה אמנם לא קרה, אבל היתה לי תובנה מרגשת במיוחד על עניין הבייבי איינשטיין הזה: זה מה זה לא פוליטיקלי קורקט! אחרי הכל, למה שהתינוק שלך ישב וישמע באך או איזה מוזיקה קלאסית אשכנזית כזאת? למה מה, מוזיקה אשכנזית תעשה אותו חכם ומוזיקה מזרחית תעשה אותו מפגר? איפה הדיוידי של "בייבי זוהר ארגוב" - מיטב להיטי המלך בביצועים מיוחדים לתינוקות! מזרק (קטן) ומנה (קטנה, לתינוקות) כלולים! איפה הקלטת של "בייבי אום כולתום" עם בובות חינניות שרוקדות ריקודי בטן? ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - למה אין "בייבי ואגנר"? מה קרה, אז מה אם הוא היה נאצי? צלבי קרס צבעוניים מסתובבים זה מה-זה עושה טוב לתינוק! ככה זה, כולם פה אשכנזים סנובים. מה הפלא שיוצאים להם תינוקות מעפנים ונהיים בסוף יוסי ביילין. הכל מתחיל מגיל אפס.

בום טראח

ביום חמישי שעבר היה לי בוקר נפלא. אדיר. נהדר. מושלם. התחיל בחמש ורבע, כמו כל יום, כשהגאון הקטן החליט שנמאס לו לישון. ככל שהתקרבנו לשעה שבה אני לוקח אותו למשפחתון/פעוטון/להיטון (או איך שלא קוראים לזה היום) הילד נהיה יותר ויותר קוטר ובכיין. לא עזרו בקבוקים שדחפתי לו לפה, חיתולים שהחלפתי לו, שירים ששרתי לו. הוא קיטר עוד ועוד. בסוף נסענו, הוא נשאר אחר כבוד באותו פעוטון ואני יצאתי בדרכי לעבודה והשעה היא שבע וחצי. בסביבות עשרה לשמונה, באיזור בצרה, פתאום היכתה בי ההכרה - שכחתי להשאיר את המפתח של הבית לעוזרת שבאה היום לנקות. אחסוך מהקוראים את סאגת הקללות שנפרשה לה באוטו הסגור, רק אציין שהסתובבתי וחזרתי לביתי. ככה זה, כשיוצאים מהבית עם תינוק צורח ביד אחת קשה קצת לזכור שאתה אמור להשאיר מפתח.

הגעתי הביתה, השארתי את המפתח במקום המיועד ויצאתי שוב לדרכי. שתי דקות לאחר מכן עצרתי בצד והתקשרתי לאשתי שתחייה -

סארס: תגידי, העוזרת יודעת לכבות את האזעקה?

שתחייה: אה... לא.

סארס: אהה

שתחייה: אתה רחוק מהבית?

סארס: לא, לא רחוק.

שתחייה: טוב

סארס: טוב

הטלפון נסגר, האוטו מסתובב לאיטו, בתוך האוטו אחד סארס, אדום כעגבנייה, מקלל את העולם כולו וגם כמה דברים אחרים. חמש דקות אחר כך חזרתי הביתה, לקחתי את המפתח, ניטרלתי את האזעקה, נעלתי את הבית, השארתי את המפתח ויצאתי לדרכי. השעה כבר שמונה ורבע, הכבישים פקוקים כאילו אנשים שכחו שהם צריכים לעשות גשר בין החגים. אז אם מישהו ראה מאזדה ליסינג נוסעת לאיטה בפקק וממנה בוקעות צעקות וקללות ללא הפסקה - זה הייתי אני.

סתם, חשתי צורך לשתף בצרותיי.

טראח בנג

שעון חורף מתחיל לו היום
וזה גרם לי לחטוף כזה חום
מדוע? תשאלו ברוב כוונה,
הרי המעבר מוסיף עוד שעה לשינה!
אהה, ארטון ואסביר בשיניים חשוקות
זה הכל בגלל שיש תינוקות.

ההסבר פשוט ביותר, להלן הפירוט:
רגיל הצוציק לישון שנת איכות
הנפסקת תמיד, ללא חריגים
בחמש ורבע או וחצי, אלה החוקים.
הבעיה שלילד אין שום כוונה
לשנות את הרגליו כי השעון פתאום השתנה.

אי לכך ובהתאם לזאת, זה וודאי כבר ברור
הילד לא מתכנן להתעורר כך באיחור
ומה שפעם היה חמש ומחצית
עכשיו יהיה ארבע וחצי. זו התכנית.
כל זה היה ברור לנו כשהבטנו על הבונבון
שמחייך ומלהג, אבל זומם בלי חשבון.

מיד הפעלנו תוכנית חירום
כדי לנטרל את זה האיום
את הילד משכנו, לא הרשינו לו לישון
גם כשפיהק וניקר לו המון
הראינו לו סרטים, שיחקנו בחצר
טיילנו עוד ועוד, רק שיישאר ער.

בסופו של דבר כבר לא הייתה ברירה
הילד במיטה הושכב ונרדם במהרה
הלכנו לישון חוששים ורועדים
את שעת ההשכמה כלל לא יודעים
חלומות זוועה את שנתנו טרפו
אותנו רדפו וכלל לא הרפו.

גם אפילוג יש לזה הסיפור
הילד התעורר בחמש, זה היה ברור
אמנם לא כיף גדול אך גם לא כה זוועה
חששנו שאחריתנו תהיה ממש נוראה
כל זה לא מוריד ולא מעלה
מהעובדה שאני עייף ובניקורים מבלה!