העם צריך נגיף חזק! |
| 2/2006
א"ס
אנחנו יושבים מול המסך המרצד ומביטים בעניין רב. אני יושב על הכסא, אשתי שתחייה שוכבת לה על הספה, אבל ניכר שלא מאד נח לה. עברה יותר משנה מאז הפעם הקודמת ואנחנו כבר לא כל כך רגילים, מה גם שהכל בשחור לבן. מזל שהוא שם כדי להזכיר לנו ולפרש, יושב במשקפיים שלו, מסתכל בביקורתיות ומחווה את דעתו על מה שאנחנו רואים.
הצילום לא משהו. קווים וצורות אבסטרקטיות זזים להם להנאתם על המסך. גם אם העין חושבת שהיא נתפסה לצורה מוכרת, הצורה הזו נמוגה מיד, מתהפכת, מתערבלת וחוזרת אל תוך הרעש הכללי. ובכל זאת ניתן להבין מה קורה שם, מה אלה הדברים האלה שמופיעים על המסך. הוא, עם המשקפיים שלו, מבין הכל ולפעמים מסביר לנו מה הוא ראה שם. זה עוזר מעט.
המראות עונים על הציפיות שלנו. אין שום דבר שלא צפינו, וטוב שכך. לא באנו לחפש סוף מפתיע או תפניות דרמטיות. גם הוא, עם המשקפיים שלו, סך הכל נראה מבסוט, בדרכו האנליטית והמלומדת. עדיין יש שאלה אחת שלא קיבלה מענה ואנחנו מחכים שהתמונות יחשפו את התשובה. והנה זה מגיע, אם כי מעורפל משהו - לא בטוח שראינו מה שראינו, ייתכן שטעינו, ייתכן שזה לא זה. הוא אומר לנו שגם הוא לא לגמרי בטוח הפעם, אבל יש הסתברות מאד גבוהה.
עוד חצי שנה תהיה לנו בת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
