לכל אחד יש את הסיפור שהוא אוהב במיוחד לספר. אם תישאר עם בן-אדם מספיק זמן, תזכה לשמוע את הסיפור המיוחד שלו מספיק פעמים כדי שתוכל כבר לספר אותו גם כן. החוכמה הגדולה בכל העניין הזה היא שצריך שהסיפור המיוחד הזה יהיה מספיק מעניין. יש אנשים שהסיפור שלהם ממש טיפשי, או ממש משעמם, או סתם חסר ייחוד וחדגוני. להם כבר שום דבר לא יעזור - הסיפור שהם מספרים יהיה גרוע ומשעמם, ולא חשוב באיזה צורה הוא יועבר.
מצד שני, יש אנשים שלא ממש יודעים לספר את הסיפור שלהם, ולפעמים מדובר על סיפורים מאד מעניינים. הם מפספסים את הפואנטה, צוחקים איפה שלא צריך ועוצרים בדיוק במקום הלא נכון. הרבה פעמים בא לתפוס אנשים כאלה באוזן ולצעוק עליהם - זה הסיפור המיוחד שלך! כבר 10 פעמים שמעתי אותך מספר אותו, אולי פעם אחת תלמד איך לעשות את זה נכון? אתה לא צריך לעצור איפה שעצרת ובטח שלא לצחוק איפה שצחקת. בכלל, עדיף אולי שתיתן למישהו אחר, יותר מוכשר, לספר את הסיפור שלך - אתה פשוט עושה לו עוול. צריך להביא קריין מקצועי, שישמע את הסיפור ויבנה לו תוכנית מסודרת איך צריך לספר אותו. אחר כך, אפשר להקליט את הקריין מספר את הסיפור ואז בכל פעם שבעל הסיפור ירצה לספר אותו, הוא פשוט ישמיע את ההקלטה ויהיה הרבה יותר טוב לכולם.
אפשרות אחרת - לבקש מבעל הסיפור לכתוב את הסיפור שלו. המיושנים יעשו את זה במכונת כתיבה חורקת ומרעישה. המודרניים יעשו את זה במעבד תמלילים ויעטרו את הסיפור בקישוטים ו cliparts למכביר. לאחר מכן, ניתן להדפיס את הסיפור באלפי עותקים וכל פעם שיתחשק לספר את הסיפור, יחולקו הדפים וכל המעוניין יקרא את הסיפור מתחילתו ועד סופו. ניתן גם לשים את הסיפור הזה באינטרנט, שם יהיה נגיש לכל המעוניין ואפילו אפשר יהיה למצוא אותו בגוגל בחיפוש אחר מילות מפתח. הדבר יפיץ את הסיפור מהר יותר ממה שמספר הסיפורים הנלהב ביותר יכול לעשות. הדבר נכון בעיקר אם הסיפור מספר על אנשים שמספרים סיפורים, ועל הסיפורים שהם אוהבים לספר.
לא שאני מבין למה שמישהו ישים כזה דבר באינטרנט.
כותבי הסטנדרטים
במסגרת עבודתי יצא לי לאחרונה לעיין בפרקים נבחרים מהסטנדרט של SCSI. המסמך בו אני מעיין כולל 450 עמודים בערך ומהווה רק חלק אחד מאותו סטנדרט נהדר. אין ספק שכדי לכתוב כזה דבר צריך כמות די גדולה מן האנשים המשעממים ביותר ביקום. אנשים שלא מתייאשים מלצלול פעם אחר פעם לתוך מבנה של פקודות ולפרט אותן בטבלאות ארוכות ומשמימות ביט אחר ביט. לי היה העונג לקרוא כ 20 עמודים מתוך המלל הנ"ל וכבר חשתי איך הכרתי מתערפלת לה.
מצאתי את עצמי צועד בתוך טבלה ענקית שבה התרוצצו ביטים זועמים עם שמות מוזרים. דרכתי על אחד בטעות והוא צרח עלי שלא ייתכן שאני משתמש בו בלי להדליק גם את משה, הביט שנמצא בטבלה 6-235 וחייב להיות פעיל אם אני רוצה שתהיה משמעות למה שאני מנסה לעשות. מיהרתי לשם וחיפשתי את משה, אבל בדרך נחתתי על קטע שלם בטבלה שמוגדר כ vendor specific, מה שאומר שאף אחד לא הגדיר מה קורה שם ולכן רדפו אחריי ביטים פראים, אשר איש לא אילף אותם והם ניסו לצוד אותי בחניתות שהורכבו מאחדים ובלאסו שהורכב מאפסים. הגעתי לגבול השטח הפראי ודילגתי הישר למקום מגוריו של משה, רק ששם מצאתי שלט קטן שאומר שמשה לא נמצא שם בגרסה הזו של הסטנדרט, כי הוא בכלל כבר obsolete ולכן הוא עבר לשכונת היוקרה של גרסה 3. היה לי ברור שבלי משה זה לא ילך, אז שוטטתי חסר מטרה, מנסה למצוא פתרון ובלי לשים לב דרכתי על שטח שהוגדר reserved. מיד עצר אותי ביט חמור סבר שהודיע לי שהאזור הזה הוא שטח פרטי ששמור לעדכונים עתידיים ושהוא נאלץ לאסור אותי על שוטטות. ניסיתי להתחמק, אבל מסתבר שטבלה 7-435 מפרטת כי העונש הוא סקילה בפאקטות TCP מכוונות היטב עד לקריסתי עקב DoS.
התעוררתי שטוף זיעה. האם אני עובד קשה מדי?
עדכון בוסקי
מסתבר שה FBI מחפש את הסוכן של בוסקי - אייל מלול, על כך שניהל חברת הובלות בארה"ב ונהג לרמות את הלקוחות שלו. תגובתו של המלול דרך עורך דינו - "לדעת מרשי, מקור ההשמצות המגמתיות נגדו ונגד שותפו במתחרים צרי עין, המקנאים בהצלחתה המסחררת של מאיה בוסקילה".
תגובה הזו מגוחכת ואבסורדית מכל כך הרבה סיבות שאני חושש שהבן אדם הרציונלי הראשון שידבר איתו יגרום לו (במילותיו של דאגלס אדאמס) to vanish in a puff of logic.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
