ושוב באינטרנט, למכרז מחכה
אבל הפעם לא עליו אחרוז ואבכה
הפעם אכתוב שיר על משהו אחר...
בואו נראה, על מה נדבר?
שמא על הימין הקיצוני המסלים?
אולי על המצב הנורא בשטחים?
אולי סתם על מזג האויר המזוויע?
או שמא על דברים שראיתי ברקיע?
הפור מסתובב לו ונופל בו בסוף
על החלטה אקראית - אכתוב על הנוף
אותו רואה אני בחדר מהחלון,
חדר העבודה (יש לומר), לא סתם קיטון
בבניין שמולי דולקים האורות
מול הטלוויזיה יושבות משפחות
רואות את רפי גינת משמין או מרזה
או שמא איזה בלונדינית שופעת חזה
מגישה איזו תוכנית או סתם מערכון
מה זה חשוב, העיקר החזון.
מבאס, המצב, אין בכלל מה לראות
אין שום דבר מעניין בכל החלונות
רגע, מה קורה שם, בקומה השלישית?
במה אוחז השכן, זו סכין אמיתית?
האמנם זהו ראש שהוא אוחז בידו,
עם שיער שופע, ראשה של אשתו?
זה נדמה לי או שהוא משחק כדורגל
ומנסה לקלוע את הראש לתוך הזבל?
עכשיו הוא עובר למטבח שממול
ומוציא פוד-פרוססור, וקורא לחתול
עכשיו הוא טוחן את הראש, זה נורא
ומניח את התוצר בתוך קערה
לחתול הוא מגיש את הרסק, שישמין
והחתול אוכל, מה הוא כבר מבין?
אבל איפה הגוף שלפני זמן קצר
לראש הטחון היה מחובר?
מה עשה איתו אותו השכן
האם גם אותו עכשיו הוא טוחן?
אני מביט בעיון דרך החלונות
ומה זה מונח שם בין הצנצנות?
על המדף, מעל ה DVD
מונח לו בנחת קישוט ייחודי
מחזיק לשלטים עשוי במיוחד
מהשרידים של מה שהיה כף יד
והנה, חבלי הכביסה חזקים שבעתיים -
כי החבלים הוחלפו בחלקי מעיים
שלא לדבר על הכריות הרכות והאווריריות
כי הן עשויות פשוט מריאות
ולכוננית הקטנה יש גלגלים שניים,
עגולים וכחולים - כן, אלו עיניים
מרוב שהתעמקתי בגועל מול עיניי
שכחתי שיש שם גם שכן שעוד חי
ופתאום משכו את תשומת לבי
שתי עיניים נוצצות שמביטות רק בי
החלונות נטרקו במהירות הבזק
התריסים הוגפו בעננה של אבק
לרגע עוד הייתי המום ומוטרד
אבל אז נזכרתי, יש לי פה עוד מכרז
אז חזרתי למדיח שבו אני אזכה
למכרז הבא אני לא מחכה
לא שמעתי את המנעול מסתובב
לא ראיתי את הצל בביתי כך אורב
לא הרחתי את ריח הזיעה החזק
לא הרגשתי בבואו של הסכין הענק
כשהמדיח הגיע לביתי במשלוח
השכן היה שם, חייכן ונינוח
את חלקיי הוא שם בתוכו לשטיפה
אחרי הכל, מה כבר יש לעשות עם גופה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
