זה תאור ביוגרפי, אני לא מתנצל
על חייה הקשים של מפלצת השניצל.
כל יום כשהשמש במרכז השמיים
מצביעה על כך שכבר שעת צהריים
מתעוררת בלבי תקווה זעירה
אולי אזכה לארוחה עם צורה
משהו משביע, וגם טעים במידה
בקיצור, שניצל. זו האופציה היחידה.
הולך לחדרו של ביש-גדא בחשש
ומציע, אולי הצעתי תמומש

אך ביש-גדא עושה פרצוף מיוסר
ואומר - "מה פתאום. אולי מחר.
דרך אגב, שמעת מה קרה לי אתמול?
איך אכלתי ציאניד במקום אקמול?
לא אשמתי, פשוט הייתי שיכור
ולא ראיתי את הגולגולת בבקבוק מאחור.
ועכשיו שחזרתי מבית החולים
דרכתי בטעות על גורי חתולים,
החלקתי וראשי במדרגה נחבט
ולכן אני מעט מעורפל מבט."

באותו רגע לחדר נכנס גם גחכני,
עם גיחוך על פניו, זה בא אינטגרלי.
הוא וביש-גדא ביניהם חיש סוגרים -
הולכים לאכול אוכל של חתולים.
יש מקום חדש, עם מלצרית ממש שווה
האוכל די חרא, אבל השתייה טובה.
אני נגרר אז בחוסר ברירה אחריהם
גם היום את כרסי לא אוכל לנחם.
מגיעים למקום שנראה כמו שכונה
בעזה אחרי הפצצה הגונה.

יושבים לשולחן, המלצרית מגיעה
ביש-גדא וגחכני בוהים בה בבואה.
מזמינים איזה משהו ממעמקי התפריט
איזה חתיכת נקניקייה עם סלט וכרובית
ובינתיים בין השניים פורצת השיחה הקבועה,
מי שתה מה, מתי ובאיזו שעה.
ביש-גדא פוצח בתיאור מתלהב
על הפאב המגניב בו שתה עד כאב:
שתיתי סאנגריה, אוזו וקוקטייל,
האמת, לא כמו בספרד, שם שווה לטייל
שבוע בברצלונה רק שתיתי, הוא מריע
היית מאמין שהם דוחפים חמון לסאנגריה?
(כאן המקום להסביר כי חמון
הוא מין חזיר בספרדית, משתמשים בזה המון)

גחכני מייד מגיב בלי שום המתנה
אני אתמול ב 5 בבוקר עוד שתיתי וודקה עם גבינה.
זה חדש ואיכותי, הולך טוב עם נקניק
כמובן שגם עם חמון, (בנוסטלגיה הוא מעמיק)
שתיתי שלושה בקבוקים ועלה לי רק מאתיים
בחיי, יותר זול מלשתות אפילו מים.
אני בינתיים מנסה לאכול
אבל את הג'יפה לבלוע ממש לא יכול
וחולם על שניצל גדול וטעים
שיוגש לשולחננו עם פירה וסלטים.
הסעודה נגמרת ולעבודה חוזרים
בדרך מול המקום של השניצל עוברים

אני מביט בערגה, ומזכיר לביש-גדא
שמחר אוכלים שניצל, תזכור שהבטחת
הוא מחייך, גחכני מגחך ומאיצים צעדים
ואז ביש-גדא נתקל בשורת עמודים
את אפו שובר, אבל זה לא יעכבנו,
חבישה קצרה וממשיכים בדרכנו.
חזרה בעבודה, אני לחדרי פורש
רעב ודואב, מנסה להתאושש.
ביש-גדא בינתיים יושב מול המחשב
ופוסט של שטנה מפרסם וכותב.

אז עכשיו אתם יודעים גם את הצד השני
לאותו סיפור מגמתי ויש לאמר - שטני
מפלצת השניצל היא פיקציה, המצאה ודמיון
והאמת, בא לי לאכול קצת חמון.

*** הכותב מבקש להבהיר שאין בנאמר כדי להפחית מחיבתו הן לביש-גדא והן לגחכני. אולי נאכל מחר שניצל?