לפני יומיים שכבתי במיטה, מתכונן לשנת הלילה. מולי ריצדה הטלוויזיה בקצב הקבוע שלה (משהו כמו 25 הרץ סה"כ, למעשה 50 החלפות של חצאי מסך בשניה, או ככה לפחות סיפרו לי. יכול להיות שזה לא נכון, לא באמת ספרתי) ואני זיפזפתי לי.
בדרך כלל אני מדלג על MTV במהירות מרשימה. הפעם נשארתי. היה מין מצעד שכזה עם שירי רדיוהד. רדיוהד, מעבר להיותם להקה שמייצרת מוזיקה נפלאה (ואני פתוח לויכוחים על התקליטים האחרונים שלהם) מייצרים גם קליפים ביזאריים בדרך כלל ומדהימים לפעמים. אחד המדהימים יותר (למעשה המדהים ביותר) הוא הקליפ ל Street spirit. למי שלא מכיר את הקליפ, או מכיר ולא מבין על מה לעזאזל אני מדבר, אני רוצה להבהיר כי התנאים האופטימליים לצפייה בו הם:
- חושך בחדר,
- ווליום סביר (עדיף מערכת עם סראונד וכו', אבל אין לי)
- כמובן שטלוויזיה (אחרת מאבדים את האפקט של הקליפ)
- אפשר גם מיטה (יותר נוח פשוט)
- עייפות מיום עבודה ארוך
בהתקיים התנאים הנ"ל (וגם בלעדיהם, אבל הם מגבירים את האפקט) הקליפ הזה פשוט מדהים, מהפנט וזורק אותך למקום אחר. מקום שבו הזמן נע לאט לפעמים ולאט מאד לעתים. מקום שבו אור וצל, שחור ולבן, מתמזגים ומשתלבים בצורה מושלמת עם המוזיקה המהפנטת כשלעצמה. מקום שבו הכל רגוע ושקט. הקליפ הזה עשוי בשלמות, מתאים לחלוטין למוזיקה, ויש בו צילומים מדהימים. בקיצור, מי שיוצא לו (וגם מי שלא) - לכו על זה. זה שווה את זה.
ועוד אחת
באותו מצעד הופיע גם הקליפ של just שהולך משהו כזה:
איש קם בבוקר, מתקלח ויוצא לרחוב. הוא צועד לו לדרכו ולפתע עוצר, נשכב על המדרכה ונותר לשכב שם.איש אחר הולך ברחוב, לא שם לב לאיש השרוע, נתקל בו וכמעט ונופל עקב כך. מתפתח דיאלוג ביניהם המופיע ככתוביות על המסך (הסאונד הוא של השיר שמתנגן בינתיים, כמובן) והולך בערך ככה:
"אתה בסדר? לא ראיתי אותך שוכב שם"
"אני בסדר. עזוב אותי בבקשה"
"אתה חולה? יש לך איזה בעיה?"
"לא. הכל בסדר. תשאיר אותי לבד"
"אתה לא בסדר. יכלתי לשבור את הראש בגללך!"
"אני מצטער. עכשיו עזוב אותי. אל תיגע בי ואל תעזור לי"
מגיעים עוד אנשים שמנסים לברר גם כן למה האיש שוכב על המדרכה. לאחר זמן מה מגיע גם שוטר שמצטרף להילולה -
"אדוני, אני לא יכול להרשות לך להמשיך לשכב ככה"
"עזבו אותי. אני רק רוצה שתלכו ממני"
"ספר לנו למה אתה שוכב כאן? מה קרה?"
"תאמינו לי, אתם לא רוצים לדעת"
"מה העניין? אתה מפחד למות? אתה רוצה למות? כולנו נמות? זה העניין?"
"לא. אני לא רוצה לספר"
"נו, ספר לנו. ספר לנו כבר! נו כבר!"
"אתם באמת רוצים לדעת?"
"כן!!!!"
"אתם בטוחים לגמרי שאתם רוצים לדעת?"
"כן. ספר לנו כבר! נו!!!!!!!!"
"טוב, אני אספר לכם למה אני שוכב כאן. ושאלוהים יעזור לי ולכם..."
האיש השוכב מדבר. הפעם אין כתוביות שיגידו לנו מה נאמר שם. האנשים מביטים בו בריכוז ועניין.
קאט. המצלמה חותכת ללהקה (רדיוהד, כזכור) המנגנת בבית המשקיף לרחוב. הם מפסיקים לנגן ומביטים למטה לרחוב. המצלמה עוקבת אחרי מבטם ואנחנו רואים לאורך הרחוב את האיש עדיין שוכב ומיד לידו אנחנו מזהים את שאר המתקהלים - האיש שכמעט נפל, השוטר וכל השאר, כולם שרועים על הרצפה לאורך המדרכה.
סוף הקליפ.
גאוני. פשוט גאוני. ומי שרוצה לדעת מה האיש אומר להם שם מוזמן לחפש באינטרנט, יש המון דיונים על הנושא וכולם (לא) נכונים כנראה באותה מידה.
עיתונות למופת
ב ynet הופיע סיפור על בעל שדקר את אשתו בבריכה לעיני המתרחצים. הסיפור עצמו, עם כל הצער והכאב (בעיקר לאישה הנדקרת) הוא לא מה שצד את עיני. מה שכן עשה את זה אלה התמונות שמופיעות בצד. שתי תמונות: אחת של סכין מגואלת בדם ומתחתיה הכיתוב "דקירה. ארכיון" ועוד אחת של בריכה ומתחתיה הכיתוב "בריכה, ארכיון". אכן, עיתונות למופת. לכל הקוראים שלא יודעים איך דוקרים, או איך נראית בריכה - אל חשש. ynet לעזרתכם. אחרי קריאת הכתבה אולי לא תדעו כלום על המקרה המדובר, אבל בהחלט תדעו איך נראה סכין וחשוב מכך - איך נראית בריכה.
מה בדיוק עשו ynet כשדיווחו למשל על אסון התאומים? האם שמו תמונות בצד של מגדל אייפל לדוגמא, ומתחתיו הכיתוב "מגדל, ארכיון" ותמונה של פייפר ממלחמת העולם השניה ומתחתיו הכיתוב "מטוס, ארכיון"? או אולי שמו תמונה של אחמד טיבי ומתחתיה הכיתוב "ערבי, ארכיון"?
ועדכון אחרון
מסתבר שלאחר שאספו את עצמם קצת, ynet שמו תמונות אמיתיות ליד הסיפור הזה. אז עכשיו אנחנו כבר לא יודעים איך נראית בריכה. לא נורא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
