הודים זה עם מצחיק. בעיקר הודיריקאים, שזה הודים של היי-טק כאלה שנסעו לאמריקה ועכשיו הם אמריקאים (כלומר הודיריקאים). לא משנה עם איזה חברה אמריקאית תדבר, תמצא את עצמך מדבר עם הודי עם שם מצחיק. יש הרבה שמות מצחיקים להודים, למשל שרירם - זה שם שמצחיק אותי להגיד אותו כל פעם מחדש. שרירם שרירם שרירם. מצחיק נורא, אני בקושי מצליח להמשיך לתקתק על המקלדת מרוב התקפי צחוק בלתי נשלטים. שרירם.
שמות הודים זה דבר כל כך מצחיק שאצלנו לכל אחד יש גם שם הודי שהדבקנו לו. לכל השמות האלה גם יש משמעות, חיפשנו באינטרנט ולכל שם, מוזר ככל שיהיה, יש פירוש שהוא בדרך כלל איזה מין כינוי של איזה אל שלהם. לי למשל קוראים ג'אגדיש, סתם כי בסיינפלד פעם השתמשו בשם הזה (בפרק ההפוך, שהם נסעו להודו). רק שתדעו - ג'אגדיש בהודית זה "מושל העולם". תנו כבוד. לבחורה שבינינו אנחנו קוראים שארמילה. אין ספק שזה גם שם מצחיק עד דמעות. אולי לא כמו שרירם אבל זה פשוט אדיר. גם לזה יש משמעות - זה אומר צנועה, או אולי מאושרת, יש לזה המון הסברים. בחיי שאני לא יודע איך ההודים יכולים לבוא לעבודה בבוקר ולהגיד "בוקר טוב שארמילה", "בוקר טוב שרירם". רק הדיאלוג הזה היה הורג אותי מצחוק תוך שניה וחצי. שרירם. שרירם. ענק. אולי הם שורדים בזכות זה שהם באים לעבודה כשפה כבר ערב ואז הם לא צריכים להגיד בוקר טוב אחד לשני. נכון שהם כנראה צריכים להגיד ערב טוב, אבל אולי זה לא מקובל בהודית.
נורא מצחיק גם לדבר עם ההודים בטלפון כי יש להם מבטא משעשע. הם אומרים כל מיני דברים בצורה מצחיקה ולפעמים זה לא נעים לצחוק להם באמצע השיחה רק כי הם אמרו מילה בצורה מצחיקה. אז ישר לוחצים על ה Mute של הטלפון ומריצים קטעים על ההודים ועל איך הם מדברים מצחיק. שעות של הנאה, חבל רק שמתישהו הם מצפים שנגיד משהו ואז חייבים לחזור להיות רציניים כדי שלא יחשבו שאנחנו דבילים ואין עם מי לדבר.
ההודים האלה. אם לא היו כל כך הרבה מהם, בטח היו שמים אותם בגן חיות ונותנים לאנשים להסתובב ולהאכיל אותם. אני רואה את המשפחות שמגיעות בהמוניהן ואת הילדה הקטנה מושכת לאבא בשרוול - "אבא, הבטחת לי לראות את השרירם! זה בכלוב הזה, נו כבר... מותר להאכיל את השרירם? מתי הוא יגיד משהו מצחיק?". והאבא בתורו יחייך אליה ויגיד לה "הוא לא צריך להגיד כלום בשביל להיות מצחיק. שרירם!! שרירם. חה חה חה חה חה".
שרירם. אדיר.

ישראלים
ישראלים זה עם מצחיק, בעיקר ישראלים של היי-טק. לא חשוב מה תנסה לעשות, בסוף תמצא את עצמך עושה שיחות ועידה עם ישראלים ונאלץ לנהל את השיחות בשעות מוזרות כי הם תקועים במזרח התיכון, המפגרים האלה. יש להם גם שמות מצחיקים נורא שממש קשה להגות. למשל שמעון. קטעים איתם, איזה מן שם זה? שמעון. שמעון שמעון שמעון. מצחיק, אבל קשה נורא להגיד. מפגרים.
הישראלים האלה עם השמות המוזרים שלהם, כל פעם שאנחנו מדברים איתם בטלפון אנחנו מתפוצצים מצחוק מהשמות שלהם, אז אנחנו ישר עושים Mute בטלפון ועושים חיקויים שלהם. "אני שמעון והאנגלית שלי ממש דפוקה". מצחיק. יש לנו אחד, שרירם, הוא עושה את החיקויים האלה מעולה. הוא פטיש, השרירם הזה, והוא גם הכי אוהב לרדת על הישראלים. הם גם כל כך אוהבים לשמוע את עצמם מדברים שהם כל הזמן מברברים בשיחות שלנו, זה נותן לנו המון זמן איכות לרדת עליהם ועל המבטא שלהם. פעם בחצי שעה בערך הם סותמים את הפה ואז אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו מהרצפה ולנסות להזכר על מה דיברנו כדי שהשיחה תישמע רצינית. הרי ברור לנו שהם סתם ליצנים ואין עם מי לדבר שם, אנחנו עושים את השיחות האלה איתם רק בשביל הקטעים והשיגועים. זה מין בילוי כזה שאנחנו עושים כל שבוע, כל פעם מזמינים עוד אנשים כדי שישמעו את הצחוקים. השבוע כבר היו 50 איש בשיחה והיינו צריכים לבקש מחלק לחזור לעבוד כי לא היה לנו כבר מקום בחדר.
לפעמים אנחנו מנסים לדמיין את הישראלים האלה כשהם מדברים איתנו. יושבים להם בטח בתוך איזה צריף, עם גמלים וכבשים בחוץ. בטח מזיעים כמו חמורים כי שמענו שנורא נורא חם שם, במזרח התיכון הזה. מזל שברחנו לקליפורניה ויש לנו אקלים ממוזג ומגניב פה. בטח אחת לאיזה רבע שעה מישהו מהם יוצא החוצה לשאוב קצת מים מהבאר כדי שיהיה להם מה לשתות בזמן השיחה, זה בטח נורא מייבש את הגרון לדבר כל הזמן. שרירם בא בשבוע שעבר לשיחה עם סדין ענק, עטף את עצמו ואמר שעכשיו הוא שמעון שבדיוק חזר ממסע כדי לצוד אוכל. הוא הלך כפוף כזה והיה כל כך מצחיק שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל בכלל לחייג את המספר שלהם ולהתחיל את השיחה. מזל שהם התקשרו, ככה גם חסכנו כסף. מפגרים הישראלים האלה ובלי חוש לעסקים בכלל.
שמעון. מטורף. אבל קשה להגיד.