את שבוע שעבר ביליתי בגרמניה (בפרנקפורט ליתר דיוק), בשליחות העבודה. הנסיעה כללה נוהל קרב מאד מזורז - הכרטיסים הוזמנו שלושה ימים לפני הטיסה, המלון הוזמן בערך באותו זמן. תודרכתי לגבי המשימה (להרים דמו מופלא שמדגים את עליונותנו על הגזע הארי) ונשלחתי אחר כבוד, חמוש אך ורק בלפטופ, כבלים מסוגים שונים וכושר ההישרדות המפותח עד מאד שלי.
הטיסה עצמה היתה בסדר, בהתחשב בעובדה שהיא המריאה ב 5:30 בבוקר, מה שאילץ אותי להגיע לשדה התעופה ב 3:00 בבוקר. טסתי לופטהנזה כך שיכולתי לעמוד על ההבדלים העיקריים בין המוביל הלאומי הישראלי לזה הגרמני:

• הדיילות באל-על נראות כאילו אתה בדיוק מפריע להן לעשות סקס עם הטייס. הדיילות בלופטהנזה נראות כאילו אתה בדיוק מפריע להן לקיים יחסי סאדו-מאזו עם הטייס.


• הסרטון המטופש שאף אחד לא רואה שמסביר איך מנפחים את חגורת ההצלה וניצלים כך מהתרסקות במהירות של מאות קמ"ש אל תוך הים התיכון - הוא בגרמנית. זה עושה אותו מאד קינקי (כן, כל דבר שאומרים בגרמנית נשמע כמו סרט פורנו).


• האוכל לא כשר. עם זאת, יש הקלטה המספרת שמתוך התחשבות בנוסעים לא מוגש חזיר בטיסה זו. אנחת האכזבה שנשמעה במטוס היתה כאילו הודיעו לנו שעכשיו לימור לבנת תופיע ותשיר את התקווה.

נחתתי בפרנקפורט ולאחר הדברים ההכרחיים (צ'ק אין במלון, סריקה מקיפה של החדר לזיהוי אמצעי ציתות וצלבי-קרס, בדיקה שהסבון לא עשוי מאף אחד מהמשפחה) המשכתי למרכז הכנסים, שם התחלתי בהקמת הדמו המופלא שלנו. מבט מהיר מסביב לחדר הראה שפרט לי ולהרבה מאד מסדים מלאים במחשבים במרכז החדר, אני מוקף בעשרות גרמנים חסונים, בלונדיניים ושריריים - מין דולף לנגנדנדונים כאלה. מיד הבנתי שמשהו פה לא בסדר - לאנשי מחשבים אף פעם אין שרירים מחוץ לאצבעות הידיים שלהם. בינתיים התנהגתי כרגיל, פתחתי את הלפטופ והתחלתי לעבוד, תוך שאני מטה אוזן קשבת לנאמר סביבי. מדי כמה דקות הייתי חייב להסתובב ולהסתכל כדי לוודא שזה רק נשמע כמו סרט כחול והחבר'ה מאחוריי לא באמת מנצלים את ערימות המחשבים לצורך תנוחות יצירתיות במיוחד. בתושייתי האינסופית סידרתי את הלפטופ כך שהיתה לי השתקפות במסך של מה שקורה מאחוריי. מזל שכך, כי בצורה זו הצלחתי להתחמק מכבל הסקאזי החד כתער שנזרק לכיווני. הכבל ננעץ בשולחן ואני לקחתי אותו והשתמשתי בו כדי להדוף את כרטיס הפייבר-צ'אנל עם התערים בפינותיו שטס מיד אחריו.
לא היתה לי ברירה, היה לי ברור שגמרנו עם המשחקים. מתוך הגב הכפול של מסך הלפטופ שלפתי את חרב הסמוראים המתקפלת שלי (של האטורי האנזו כמובן. מה אני, חובבן?) ולאחר חמש דקות של נפנופי חרבות מסנוורים וראשים כרותים מצאתי את עצמי לבד בחדר כאשר מסביבי גבעה קטנה של גופות בלונדיניות וכרטיסי מסך מרוסקים. הבעיה היחידה היתה שהדלת לחדר ננעלה ומתוך אחד השרתים הגדולים שעמדו במרכז החדר החל לצאת גז שלא ניתן היה לטעות בו. למזלי, השרת היה של HP, אשר ידועים במאווררים החלשים שלהם. הדפקטים לא טרחו אפילו להתקין מאווררים נוספים על לוח האם שלהם - אם זה היה מחשב אמיתי הוא כבר היה קורס מרוב חום. מכיוון שכך, הגז התפשט באיטיות יחסית, מה שהשאיר לי זמן לתכנן את המלטותי מהחדר.
מיד חזרתי ללפטופ שלי והתחלתי לכתוב וירוס קטן שמנצל פרצות אבטחה קריטיות בארכיטקטורה של Windows XP ובמנגנון האותנטיקציה שלהם, כאשר מתחברים דרך wireless ועוקפים את הפיירוול הפנימי והמעפן של מיקרוסופט. לאחר חמש דקות השתלטתי על השרת המרכזי ששולט על הבניין ודרכו פתחתי את הדלת ונמלטתי החוצה בטרם הגז פעל את פעולתו. סגרתי מאחוריי את הדלת והתיישבתי בחוץ כדי לגמור להרים את הדמו שלנו. אחרי הכל, גרמנים או לא גרמנים - עבודה זו עבודה.
פתאום התחיל רעש מסוקים שהפריע לי מאד לעבוד, אז הלכתי לחפש חדר יותר שקט. איכשהו, איפה שלא הלכתי, הלך אחרי רעש של פיצוצים מחרישי אוזניים ושל תקרות מתמוטטות. זה עוד היה בסדר, אבל הרעש שעשו הפצצות מונחות הלייזר שמשקלן חצי טון היה באמת קצת יותר מדי. לא היתה ברירה, נאלצתי להכנס לשרת המרכזי של ה NSA, משם כיוונתי את לוויני מלחמת הכוכבים של האמריקאים (הם קיימים, בטח שהם קיימים - מה נראה לכם, שג'ורג' לוקאס המציא את כל העסק הזה? תעשו לי טובה, רק בכירים במערכת הבטחון האמריקאית יכולים לבוא עם שם גאוני כמו "Death star") ואיידתי בעזרתם את ההליקופטרים ומטוסי ההפצצה שהתעקשו לחוג במעגלים מעל הבניין.

סוף סוף היה לי שקט ויכלתי לחזור לעבודה. האמת, היו לי קצת ספקות לגבי איכות ההצגה, בהתחשב בעובדה שכל השרתים הושמדו וגם רובו הגדול של הבניין, אבל הנחתי שמדובר על עוד אחת מתערוכות ההזדהות עם הסבל הפלסטינאי והקטע הוא להראות מיחשוב מתקדם בתנאים של מחנות פליטים, תחת הפצצות בלתי פוסקות. מכיוון שכך, המשכתי בעבודתי.

לאחר כשעה פתאום הפרעה נוספת. הפעם זו היתה גרמנייה חטובה ובלונדינית בגובה שני מטר בערך ששאלה אותי משהו בגרמנית. אמרתי לה שאני לא מבין מה היא אומרת ושאני עסוק. היא התעקשה להשאר והתחילה להתפשט. הסברתי לה שאם חם לה אפשר להפעיל את המזגן ואפילו הגברתי אותו קצת, אבל היא המשיכה בשלה. לא היתה לי ברירה, התעטפתי במעיל והגברתי את המזגן למקסימום. המזגן, מתוצרת גרמנית משובחת, נעור לחיים והחל להקפיא את הסביבה. חייכתי אליה ושאלתי אותה אם היא מרוצה עכשיו. הדודה בכלל לא ענתה ולקח לי כמה דקות להבין שהיא קפאה לחלוטין במקומה. מבט מהיר הבהיר שביד ימין, שהוחבאה מאחורי גבה, היא החזיקה חרב מאיימת למדי וחדה אפילו יותר. תהיתי מה הסיפור עם המטורפת הזו והגעתי למסקנה ההגיונית שהיא נורא רצתה לגרד בגב ולא הגיעה. אז לקחתי כמה כרטיסי מסך עם חיבור AGP שהיו בסביבה וגירדתי בעזרתם את הגב שלה. משום מה כשהתחלתי לגרד, היא פשוט התנפצה לרסיסים. כנראה הקור שבר אותה (תרתי משמע).

בסופו של דבר גמרתי להכין את הדמו, הרצתי אותו לבדיקה שהכל בסדר וכשהייתי מרוצה קיפלתי את הלפטופ וחזרתי למלון. הופתעתי לגלות שעל הכורסא בחדרי ישב גרמני עם משקפי שמש וחליפה. התחלתי להסביר שלא לקחתי כלום מהמיני-בר ושהוא כנראה התבלבל בחדר, אבל הוא פנה אלי באנגלית כבדת מבטא ואמר -
"מספיק להשתעשע, הר לארס. הגיע הזמן שתיתן לנו את התכניות. יא?"
מייד הבהרתי לו ששמי לא לארס, אלא סארס. אפילו הראיתי לו את הדרכון שלי. הוא נראה נבוך ושאל אם אני בטוח שאני לא פרידריך לארס, המרגל האוסטרי הידוע בכינויו "הממבה עם הסנפירים".
הודעתי לו שאם אני אוסטרי (או אם יש לי סנפירים) אז להורים שלי יש הרבה מאוד הסברים לעשות. לאחר מכן ישבנו ביחד והראיתי לו איך אני מוצא, בעזרת מערכת אשלון של ה NSA ובשיתוף מאגרי מידע מסווגים של הבריטים והיפנים, את הפרידריך הזה שהוא חיפש. מסתבר שהוא בכלל היה במלון אחר (הרבה יותר טוב משלי. לא מתקמצנים, האוסטרים האלה). הוא דיבר קצת עם חברים שלו בטלפון (לפחות ככה הוא טען. אני די בטוח שהוא ניהל שם שיחת סקס פרועה. קצת נעלבתי שהוא עושה את זה כשאני בחדר) ואז ירדנו לבר לשתות קצת בירות. נפרדנו כידידים והזמנתי אותו לבקר אם הוא יהיה פעם בארץ.

התערוכה עצמה היתה משעממת למדי. המפונקים האלה העבירו אותה למקום אחר ככה שאפילו את האפקט של מחשוב במחנה פליטים איבדנו. לאחר יומיים נוספים של שיווק ושיחות עם לקוחות חזרתי לארץ. בשיקוף בדרך לגייט אנשי הבטחון נראו מאד מופתעים מהחרב שלי, אבל הסברתי להם שזה האטורי האנזו ושזה בכלל מתחבר ל USB - הדגם הכי חדיש של disk on sword. הם השתכנעו בסוף אחרי שהרמתי טלפון לחבר הגרמני שלי והוא צעק עליהם כמה משפטים מסרטי פורנו שכנראה מאד שיכנעו אותם.

נו, ככה זה נסיעות מהעבודה. לא קורה כלום מעניין. פעם הבאה ניסע לדיסנילנד.