כתבתי שייר בשיעור מתמטיקה , הרגשתי על הפניים !
זוו הייתה תחוושה שלא עזבה אותיי אז פשווט..כתבתי וזה שיחרר אותי !#
אזז..השייר:
את בתוך הבלאגן
לבדך בעולם
לא מבינה איך הכל התדרדר
לא מבינה איך אף אחד כבר לא חשוב
את בוכה,עצובה ושבורה
ואין צלם אנוש שמרגישה
הם לא יודעים ,הם אינם מרגישים
לא שמים לב,הרי את כבר לא קיימת
את מתדרדרת.
ואלה שיודעים הם אינם עוזרים
אלה שיודעים הם אינם מקווים
לאלה שיודעים לא איכפת
אבל כשלהם קשה
אני בוכה איתם
שהם נשברים אני נשברת איתם
שהם בתחתית אני למטה איתם
ושהם שמחים אני שמחה איתם.
קשה לי עם כל הדמויות שמסביב
קשה לי לחיות עם כולם
באותו עולם.
הם לא רוצים אותי,ואני לא רוצה אותם .
אני סובלת,והם?!אינם.
שהם צריכים הם באים,
מבלבלים כמה הם אוהבים
ומנחיתים את הצרות שלהם כמובן.
ואני?!מקשיבה..
איך הם אינם שמים לב,
איך הם אינם רואים,
זה רק מראה כמה שהם לא אוהבים .
אייך הוא?!אני יודעת לא הכיי יפפה , אבל לפחות זה הוצייא ממני את כל מה שהרגשתי..
3> אווהבת מללא
ייררררררדן!=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
