היית צריך לעבור על כמה פוסטים שלי משנים קודמות כדי להבין עד כמה אני מיואש ומדוכא היום.

אם פעם הייתי מוצא פוסטים בהם אני מציב לעצמי מטרות, רוצה להשתפר ולהתקדם, היום אני בעיקר מוציא קיטור ומתמרמר.

הפסקתי לחשוב על עצמי ואני לגמרי בתוך הרפת.

כשאני חושב על זה, בקושי חשבתי על עצמי אי פעם ותמיד חשבתי "לימודים", "מכינה", "צבא".

תמיד אני מקדיש את עצמי למסגרות שאני פועל בהן, אף פעם לא לעצמי. גם למוסיקה הייתי צריך מסגרת. בלי מסגרת זה לא תפס באמת.

ואתם יודעים מה?

תגידו שאני בכיין וממורמר ומה שאתם רוצים- כשאני שואל את עצמי למה אני עושה את זה, אני נזכר ברבי טרפון.

אז עכשיו אבא שלי דורך לי על הידיים וקורע אותי, אבל זה זמני.

ובכל זאת, המשק הוא כפי הנראה הגב הכלכלי שלי בעתיד הקרוב, ואי אפשר לזלזל בזה.

כל הזחיחות שלי בנושאי כספים נובעת מעבודה קשה, לא מכפית זהב בפה.

כרגע החוסר איזון נובע מזה שכרגע הרפת נשענת עליי. אבא מטפל בכל הדברים מורכבים, אבל את רוב העבודה אני עושה.

אז כמובן שכל החברים יגידו לי- "אתה דפוק", "תגיד לאבא שלך שאתה לא עושה ככה וככה", "תעבוד פחות" וכו'...

אבל אני יודע שאם אני אעבוד פחות- אני אעבוד יותר. חוסר הסדר, שעות קבועות והיעדר שגרת יום יחרפנו אותי לא פחות אם לא יותר מהמצב הנוכחי.

אם תשאלו מה לגבי עוד עובדים, כמו שאמרתי בשעתו, אז הבאתי את החבר המדובר, והוא לומד הרבה יותר לאט ממה שדמיינתי.

בקיצור- חודש קשה לפנינו. אחר כך, אני מקווה, תהיה קצת רגיעה.

מקווה שאיתה ירד מפלס הייאוש, ואני אוכל סוף סוף להשקיע בעצמי קצת.

לילה טוב.