האמת, התחלתי להתייאש כששמעתי שהבחירות מוקדמות.

נתניהו יקבל עוד ארבע שנים יותר מדי כראש-ממשלה, תהיה עוד ממשלת ימין חשוכה, השלום מתרחק, יהיה סכסוך בקנה מידה גדול עם איראן, אולי גם גרעיני. בקיצור- ייאוש.

עם ממשלת האחדות הזאת מנשבת קצת רוח במפרשים התשושים שלי.

המשמעויות היותר פרגמטיות והפחות פומביות הן כאלה:

1. ברק נשאר שר ביטחון. 

למה זה משמעותי: 

ברק הוא הכוח בממשלה שעוצר את נתניהו מלהביא לנו איראן גרעינית.

אל תתנו להתבטאויות הפומביות לבלבל אתכם. ברק הוא נגד מאזן אימה גרעיני, ונתניהו בעד.

כל יזמת תקיפה באיראן פירושה איראן גרעינית. זה נותן לאיראן לגיטימציה לפתח מענה צבאי ל"ישות הציונית". 

עזבו את הקשקושים והציטוטים שעולים בכותרות על כמה שהם רוצים להשמיד אותנו והם מכחישי שואה וכו' וכו'.. זה לציבור ולשאר מטומטמים. 

בפועל, כל העולם יודע שאין להם אף סיבה שמתקרבת למוצדקת להפעיל נגדנו כוח צבאי או אפילו לאיים. אם נתקוף אותם, הכל ישתנה.

2. הממשלה מתאזנת. ואני אתן לדני דנון לנסח את זה במקומי:

"המהלך ינציח את שריון ברק כשר ביטחון לשנה וחצי נוספות, ויצניח מפלגה שמאלנית שנקראת 'קדימה' לתוך הממשלה".

"זאת תהיה פגיעה בהתיישבות, פגיעה בערכי הליכוד ופגיעה בציבור הישראלי שבחר בליכוד להוביל את מדינת ישראל. אסור לנטוש את השותפים הטבעיים של הליכוד. המהלך ייתן בלון חמצן לגוויה הפוליטית שנקראת קדימה ויסיט את הקואליציה מהימין לכיוון המרכז".

תודה רבה, דני.

3. אלקטורלית יש סיכוי שהימין ייחלש. הבחירות הבאות עמדו לבשר עוד ניצחון לימין, בעוד שעכשיו יש תקווה מסויימת למרכז-שמאל. לא מי יודע מה, אבל עדיף על מה שהיה קודם.

קשה לומר מה זה אומר מבחינה חברתית-כלכלית.

אני מניח שלא יהיו שינויים מהותיים במדיניות, אבל בשביל זה יש ציבור שינער קצת את נבחריו.

ואם לא- חבל. 

בכל מקרה, גם מהבחינה הזאת, המשך של הממשלה והכנסת יוצר יותר מתח ונכונות ללכת לקראת הבוחר.

בעוד שלממשלה חדשה יש את ימי החסד שלה, ואת התחושה שהרגע הסתיימו בחירות ויש ארבע שנים לפנינו, אז מה הלחץ לרצות את הציבור?