זה קרה לי ביום רביעי. חזרתי מאיזו פגישה עם רו"ח, ואחריה גיליתי ששום דבר במשק לא זז בערך, כי אבא ברוב נדיבותו החליט לעשות משהו לא נחוץ בשביל מישהו אחר.

קפץ לי הפיוז, ואז הוא ביקש ממני לשלם למישהו שעבד אצלנו- ושכחתי את הכסף בבית. העצבים שלי עלו רמה, ונסעתי הביתה כמו מטורף, הבאתי את הארנק שלי וחזרתי.

במהלך הנסיעה מסתבר שסיכנתי את עצמי ועוד כמה אנשים, והשכנה שלנו ראתה אותי בשיא העצבים טורק את הדלת והעירה לי כמה הערות, ולמזלי הצלחתי לשתוק אחרת אני לא יודע מה הייתי צועק בחזרה..

האסימון נפל.

ההתנהגות הזאת לא הולמת אותי או בן אנוש כלשהו, ואני בכוונה מציין את הסיבות לכך שהתעצבנתי- שטויות.

אז החלטתי שנרגעים.

החלטתי שאני מתמודד עם העצבים שעולים מדי פעם בשתי שיטות:

שיטת ה"למה זה טוב?" ושיטת ה"מה זה ייתן לי?".

עד עכשיו עובד לא רע, והיום הייתי מאוד רגוע בעבודה ובכלל, אפילו שהיו לי כמה "סיבות" להיות עצבני.

אני ממליץ בחום על שתי השיטות האלה. בכל פעם שאתם מתחילים להתעצבן ולכעוס, תשאלו את עצמכם:

"רגע, למה זה טוב להתעצבן עכשיו?", ואז "נגיד שזה טוב, מה זה ייתן לי?".

אם תצליחו למצוא תשובה רציונלית- תכעסו. בהצלחה.