אתמול סהרונת, כפיר (חבר קומונה של סהר) ואני ניווטנו את עצמנו לדעת, והיה ממש טוב.

החדות שלי בניווט לא נעלמה. אפילו הופתעתי מהקלות בה מצאתי את הנקודות.

בניווטים כאלה, בהם יש הרבה שימוש במפות של ניווט ספורטיבי, חשוב מאוד הדיוק והבנת הפרטים בסביבת הנקודה.

זכורה לי נקודה, אי שם בסביבות כיתה ט' שחיפשתי מספר דקות, ואז מסתבר שהייתי ממש לידה ולא ראיתי.

זו הייתה מדרגת סלע, ואני עמדתי כמעט על השפה שלה ולא ראיתי את המנסרה (זה הסימון לנק' בניווט ספורטיבי) שנמצאת מתחתיה.

במילים אחרות- אף פעם לא הייתי כל כך טוב בדקירה המדוייקת של סביבת הנקודה, ומסתבר שגם המיומנות הזאת, כמו הבנת הטופוגרפיה, השתפרה אצלי פלאים בצבא.

מה שאומר שאני צריך להזיז את התחת, להיכנס לכושר ולחזור לניווט ספורטיבי. מאוד רציתי את זה אחרי השחרור, לא קרה, צריך לקרות.

הפעם, בניגוד לעבר, אני יכול להיות ממש טוב בזה.

מה שמביא אותי לנקודה הבעייתית של אתמול- אני פדלאה. אמנם לא היה ניווט קל והיה חם, אבל אני הרוג, תפוס ורצוץ. הכושר שלי ברצפה.

לסיכומו של עניין, היה זמן איכות נהדר עם סהרונת. זה אמנם התיש אותי, אני אשלם על זה השבוע, אבל היה שווה.