יש ריקנות אדירה בחיים שלנו. החיים המודרנים, חיי הקדמה שלנו.

אנחנו כל כך מרוחקים מהטבע, ומהנפש שלנו, שכל זמן פנוי של רובנו מושתת ומושחת על כלום. 

אמא והילה רואות עכשיו ה"אח הגדול". יש ריקנות גדולה מזו?

גם אני שורף את הזמן בשוטטות מעגלית בפייסבוק ובוואלה, בלי לעשות כלום עם עצמי. 

איפה הסקרנות לגלות עולם? איפה הרצון להתחזק ולהתחשל גופנית? 

כשאני נזכר בבית הספר, אני מבין שאת הלמידה הפכו לנו למשהו שאנחנו שונאים, ואת ספורט הפכו למשהו שמזלזלים בו ומבריזים ממנו. 

לי עוד היו חוויות מתקנות לדברים האלה- במכינה ובצבא. 

אבל אחרי הכל, אני חוזר להרגלים הישנים של היסגרות ובזבוז הזמן על כלום ושום דבר. 

ונראה לי שזו לא רק הבעיה שלי.