לא זוכר מתי עליתי על הרכבת הזאת. יושב בתא, ליד החלון ומשקיף החוצה.

הנוף מקפיד להשתנות. לעיתים מפעים, לרוב משמים. צחיח בחוץ, יבש ומונטוני.

השירות נחמד ברכבת הזאת. מגישים ארוחות לא רעות, מים כמה שצריך. 

יש גם אנשים שנעים לשהות במחיצתם, אבל איכשהו הריקנות שמחוץ לחלון חודרת לנפש ולא מרפה.

צחיח בפנים, יבש ומונוטוני. מדי פעם משתנה הנוף בפנים, אבל אלו הבלחות שאין בהן הרבה, והן ברות חלוף. נעלמות ממני כהרף עין.

עוברים עוד תחנות, ועוד נופים, ועוד אנשים. איכשהו הכל משתנה ונשאר כשם היה בו זמנית. 

לא זוכר מתי עליתי על הרכבת הזאת. לא יודע לאן היא נוסעת, או באיזו תחנה עליי לרדת. 

אני פשוט יושב בתא, ליד החלון, משקיף החוצה ומנסה להנות מהנוף. מנסה, ולא מצליח.