וואו. כ"כ חם.
קיץ. "החופש הגדול" שאגב לא כ"כ מורגש כי חופש גדול יש לי כבר שנה. ובכל זאת. מרגישים שוב את החום, את הקינדרלעך בכל מקום אפשרי אם זה בקריון כי ההורים קמצנים להפעיל מזגן ומחפשים איך להעסיק את ילדיהם המשועממים, אם זה בקאנטרי שרבבות של ילדים קטנים ומציקים מפריעים לאנשים שאשכרה באים לנוח ולשחות ואם זה באוטובוסים שהם מדברים כ"כ חזק ולא סותמים תפה.
אין כמו החופש הגדול.
החופש הגדול מרמז על. זמן טוב לצאת לחופשה מכל העיסוקים המטרידים היומיומיים ולתפוס שלווה לאיזה יומיים שלושה. בדר"כ זה היה קורה עם חברים.
השנה. טוב מה לעשות. כולם בצבא. ורגילות זה לא מילת גנאי, אבל מסתבר שבתפקידים מסויימים קשה לקחת אותן.
אבל כמו כל קיץ, גם הפעם אינגה באה.סיימתי את הבגרות. אור סגרה שבת לקראת סיום הקורס. החבר גם סגר שבת בגלל קורס. ואני חשבתי לעצמי שזה יהיה כ"כ אדיר וטוב אם חיפשוש תבוא לאיזה סופ"ש מגניב עם מדים.
חיכינו לזה באמת הרבה. זה היה כ"כ כיף כשנפגשנו. מדים מסריחים מבק"ום או לא מסריחים לי זה ממש לא משנה. היא נראתה כ"כ טוב עם הירוק ותג היחידה של מודיעין. עבר עלינו סופ"ש מעייף במיוחד. בערב פאב מסריח במיוחד מסגריות, יום אחרי זה קאנטרי עם ילדים מציקים במיוחד ובערב "קפה ומאפה" ונוסטלגיות מטורפות מהחתונה. באמת היה אדיר. גיליתי שגם ההרכב של המקופלת שהשקמיסט מוכר הוא מסווג. ששששש. סודי.
ואפילו אני עליתי על מדים. היה משעשע לראות את עצמי עם ירוק. אבל כולנו ידענו שזאת הצגה נחמדה אבל תו לא. אני אהיה עם חלוק לבן עזבו אתכם.
וכך. היא הלכה לה ביום ראשון בבוקר.
בערב ראיתי סוף סוף את החייל שלי. חיפשוש אל תעלבי אבל זה נראה עליו יותר טוב
הלכתי למופע הסיום של הקונסרבטוריון בקרית ים. היה אדיר. באמת. ממש שקעתי בכל הקלאסיקה הזאתי. ניסיתי להקשיב לכל כלי וכלי, לכל תו ותו, שמתי לב לתנועת האצבעות, לנשיפות, וסיימתי בהתלהבות רבה וזמזומים עם הפאנטום.
אחרי המופע החלטתי שצריך למשוך עד 12 בלילה ולתת לניק את המתנה שלו. שעלתה לי בהמון השקעה. וכ"כ אהבתי את זה. כל דבר שעשיתי שם נעשה בהמון המון אהבה, בהמון מחשבה, בהמון רצון לשמח, לגרום אושר. אני חושבת שהצלחתי. הוא שמח. וזה עשה לי טוב. ממש ממש טוב.
יום שני, 7.7.08, ניקי חגג 20. חשבתי שמעבר למתנה שלו, היומולדת שלו תהיה מושלמת אם נספק לו אלכוהול איכותי ונתן לו סיור מודרך במרכז המבקרים של כאלסברג באשקלון. שכמובן איך לא כלל את גינס. אז נסענו לאשקלון. הסיור היה מדהים. באמת. הייתי בהרבה מרכזי מבקרים. אחד המרכזים שבאמת נתן לי להרגיש ברמה בינ"ל. והתייחסו אלינו כ"כ יפה. ממש VIP. ניק היה מאושר. אני הייתי מאושרת שהוא מאושר. כי הצלחתי. חוויה של פעם בחיים ביומולדת.
בערב הייתי אצלו, ארוחת ערב, עוגה, נרות, ופרצופים מוזרים.. אבל הכי חשוב שזאת הייתה היומולדת הכי הכי שלו. ואני בטוחה שהוא תמיד יזכור אותה.
יום שלישי. אמא קנתה לי בית. אני לא רוצה לפרט. זה עניין שלה. אבל זה מרגיש ממש גידאמק או משו. בחורה בת 19 עם 3 בתים. שיגעון. בהתחלה לא קיבלתי את זה יפה. היה לי ממש קשה עם זה. בכיתי כמו אני לא יודעת מה. פרקתי עול רציני. אבל היה לצידי איזה אדם אחד שבזכותו הבנתי שגם לזה יש צדדים חיוביים. כל יום שעובר אני מוצאת את עצמי מאוהבת בו ואוהבת אותו יותר. זה מטורף. זה כ"כ כיף לדעת שכשאתה צריך יש מי שנמצא, יש מי שתומך. ואני מעריכה אותו על זה שהוא לא בורח. כי להיות איתי זה. לא קל.
מה גם שיש בנינו חיבור כזה, שהוא כבר מעבר למוזר, מעבר למפחיד, משהו כזה שמרמז על שלמות כמו פאזל שחלקיו חוברו יחדיו אחרי שנים שהוא העלה אבק, שמרמז על יחד, תמיד. כי ככה צריך להיות.
היום הלכתי לשנות את השיער קצת. נעזוב את זה שעל הראש שלי הופיעו לפתע,אחרי שעה, 80 במספר במדיוק ניירות אלומיניום של גוונים.
נעזוב את זה שהייתי במספרה 4 שעות.
אני חדשדשה. שינוי לוק מרענן ומחדש שמחזיר לי את האהבה העצמית. וזה טוב. באמת.
שיער אדום. מדהים.
ולסיום, או. שבעצם השבוע רק מתחיל. מחר אני נוסעת עם ניקי לטבריה לסופ"ש. חופשה ששנינו וכל אחד לחוד צריך אותה. להתנתק לכמה ימים מהסביבה הלחוצה, מהבעיות, מהבלתמ"ים, מהכל. רק שנינו. אני והוא. יהיה מדהים. רק מעצם היותנו ביחד.
וכמה מילים אחרונות. אני רוצה להגיד מזל טוב. והפעם לא לניק שהיה לו יום הולדת. מזל טוב לאור. אחרי חודשיים בצבא אור סיימה קורס ל"א 150 מוטס.
אני מאחלת לה המון המון בהצלחה בתפקיד. שתשקיע בו, שתהנה, שלא תשחק, שתמצא עניין כל יום מחדש, שיהיה לה כוח לקום בבוקר ולחייך למרות השעה ולמרות הקשיים במילוי התפקיד, שתמצא את הטייס שלה שהיא כ"כ רוצה שיהיה שם בשבילה, אוזן קשבת מעבר לבן זוג. ושתהיה מאושרת. אמן.
אוהבת אותך אור. מ-ז-ל ט-ו-ב!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
