ציפור בניוטרל

יש הרבה דברים שאני מוכנה לסלוח עליהם בסרט פורנו. אני מוכנה לסלוח על סיליקון גרוע, על גברים שמנים, שעירים ומכוערים ועל נשים שנראות כמו קצינות שיריון במיל' ומאופרות כמו תאונה. אני מוכנה לסלוח על זין קטן, רופס או עקום, על כוס שנראה כמו אנטריקוט מדיום-וול ועל פירסינג באזורים ארוגניים. אין לי בעיה עם כושים, אסיאתיים או פפואה ניו-גינאים, אני חובבת כל הגזעים, המינים והסוגים. אין לי בעיה עם רעשים או קולות מוזרים, לא משנה מאיפה הם יוצאים, ואפילו לא עם בחורות שמשתינות (אלוהים, יש אנשים שזה מדליק אותם?!). אני בנאדם מאוד מאוד סלחן ונוח לבריות.

אבל יש שלושה דברים שאני לא מוכנה לסבול בסרט פורנו:

1. נישוקים

2. חיבוקים

3. ליטופים

אם אדם יוצא מביתו באמצע הלילה, לבוש כמו גשש בלש בפעולה ופונה לעבר הוידיאומט הקרוב, מרגיש כמו סוטה ומתפלל שאף אחד לא יעבור בסביבה, הוא לא מחפש אהבה. הוא מחפש סקס. סקס מלוכלך, מנוכר ומשובח שאחריו יוכל ללכת לישון רגוע. בשביל אנשים שבחרו במונוגמיות, פורנו הוא הסטייה האחרונה האפשרית, המקום היחידי שאפשר למצות את הצד האפלולי שעוד נשאר בנו.

אתם, לכו לכם למסיבות חילופי הזוגות שלכם, השפריצו מיצים על אנשים רופסים ומכוערים כמוכם. תבגדו בבני הזוג החוקיים שלכם כדי לספק לעצמכם את האשליה שאתם עדיין שווים משהו מחוץ להוויה המשעממת שלכם. תנהלו רומנים ווירטואליים, תפלרטטו עם המזכירה העקומה שלכם ליד מתקן המים. אני רק רוצה את הפורנו שלי, עצבני וקשוח ונטול רגשות אשמה. אז כשהבחורה האסיאתית מתנשקת ומתחבקת עם הבחור עם הזקן הצרפתי ליד האופנוע, והוא מתעכב על הצוואר שלה יותר מאשר על הכוס, יש סיכוי דיי גדול שאני אגיע עצבנית לעבודה בבוקר שאחרי.