ציפור בניוטרל

יש לי את התחושה. הו כן, יש לי, יש לי את התחושה. נראה לי, ככה אני חשה, שהוא מתהפך.

אני מנסה לעודד אותו, שותה עוד כוס של קולה ומלטפת את הבליטה שמתנועעת לי מתחת לחולצה. כבר אין הרבה מקום, אבל הוא לא מכיר שומדבר אחר אז לא צפוף לו.

אני באווירת סוף קורס. עוד חודש וחצי, אם השם וכל מיני גרמי שמיים וארץ נוספים יהיו בעזרי, אני אצא לחופשת הלידה המיוחלת, ובינתיים הכל על הזין שלי. רק ימי מחלה אני לא מתעקשת לקחת, דאם איט. מה לא הייתי נותנת תמורת כמה ימי רביצה בחסות איזו שפעת מזוייפת או כאבי גב או השד יודע. מה.

בנתיים אין מה לכתוב. ריק לי. אחת העורכות שאלה אותי - תגידי, לא נמאס לך לפעמים ממילים? וואלה, אולי זה מסביר משהו. אני כותבת הרבה לאחרונה, ואפילו משלמים לי על זה. כשגיגלתי את עצמי (ומניאק מי שלא עשה את זה מעולם) גיליתי שנוספו עוד כמה איזכורים. אולי בגלל זה קצת נמאס לי ממילים. מוחי מכווץ כסוודר אנגורה שאיתרע מזלו להיקלע למייבש הכביסה, אז אני לא מתאמצת. אני בחופש. מותר לי.

יכול לכתוב קצת רעל על האח של קלינט שמתחתן. על איך הוא טיפוס לא מפרגן ומעולם לא סבלתי אותו. יכולתי לספר שכשהוא חזר לארץ אחרי טיול באוסטרליה יצאנו אתו לשתות, והוא לא הפסיק לנסות לשכנע את קלינט כמה אוסטרליה טובה בשבילו. "אתה לא מאמין", הוא אמר, "כמה אתה יכול לזיין שם, הבחורות שם זה בלי בולשיט, לא כמו כאן!". זה היה מאוד מאיר עיניים ומשובב נפש, במיוחד בשביל סטואי, שישבה כמו ילדה טובה ולא ניפצה לו את הקורונה על הראש. קלינט, חשוב לציין, השתכשך בצד הטוב יותר של מאגר הגנים המשפחתי, ומעולם לא היתה לו בעיה להשיג זיון, בניגוד לאחיו הכוניף.

יכולתי לספר שמאז כבר עברו קצת מים בניאגרה, וכיום אני והאח חיים בשלום יחסי. עם זאת, יש לו נטייה מאוד מעצבנת לא לקחת אותי בחשבון כשהוא מנסה לקבוע תוכניות עם אחיו, כמו לראות אצלנו "מכבי" פלאס להישאר לישון. לקח לי זמן להבין שלא עובד איתו בטובות. צריך להטיל וטו. משפחה לא בוחרים, במיוחד כשזו לא המשפחה שלך.

יכולתי לכתוב גם קצת על הכלה לעתיד, אבל אין לי הרבה נגדה. באמת, אין לי כלום עליה, בחורה טובה. כל כך אין לי כלום עליה, שגם אין לי על מה לדבר איתה כשאנחנו נפגשות. כלום בתוך שקית ריקה עם חור בחדר סגור. בחיי שניסיתי, אני יצור וורבלי מטבעי ובדרך כלל אין לי בעיה עם סמול-טוק, אבל זה פשוט לא עובד. אחד ההיילייטס של חיי היה הטיול של ראש השנה, כשנסענו אתם לכנרת. יומיים שלמים ביליתי איתה, דולה נושאים לשיחה מהאדמה הטחובה של הכינרת, סופגת את העקיצות של האח המקסים ונאבקת בשפעת ובהורמונים של תחילת ההריון. היה מקסים.

נו, אז הם מתחתנים עכשיו. עומד לי.