ציפור בניוטרל

טוב, אז בחמישי אני הולכת לרופאה כפרעליה, בדיקה שגרתית. לא הספקתי לומר לה שיפה לה הסגול, וכבר אני על כס העינויים עם הבטן בחוץ. "צודקת", סחה לי הד"ר. "הוא באמת התהפך שוב".

הילדון שלי לא ממש סגור על עצמו. חבר של קלינט טוען שזה בגלל שעישנו כל כך הרבה לפני ההריון.

ילדון עכוזון.

הופניתי למיון למחרת, כלומר שישי, כלומר היום. אז הלכנו היום, בילינו שם איזה שלוש שעות עם המכשירים המצפצפים והאחיות (הסימפטיות, יש לציין), ובסוף הרופא הסתכל על כל הנתונים ואמר - חכו רגע, אני מביא את ספר הניתוחים.

הידעתם שספר ניתוחים נראה כמו סתם מחברת גדולה? עם קצת מדבקות?

מוזר מאוד. 

ובכן, למה לבזבז יותר מידי מילים:

ביום א', אם הכל יהיה בסדר בעזרת השם טפו טפו טפו חמסה,

אני הולכת להיות אמא!!

פאקינג אמא!!

אמאלללללללללללהההההההההה!!!!!!!!!!