אפקט הפחד

מכירים את המשפט "אתה צריך אהבה חדשה" מהשיר של אסף אמדורסקי?, אז אני צריכה שגרה חדשה, שִׁגְרָה שבמקום "להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך", תגרום לי להתעורר בבוקר חדורת מוטיבציה, כל מוטיבציה, לא משנה איזו, העיקר שאקום בבוקר עם מטרה כלשהי, כי נכון לעכשיו – אין לי. הנשמה שלי נרדמה מאחורי חומה של רגשות שמשתקים אותה, כל פעם שהיא מתעוררת קצת לחיים, היא מקבלת מהם reality check וחוזרת לתרדמה הנצחית.

בא לי ללכת לישון במשך שבוע, שבועיים, חודש, שנה, כמה שצריך, ולקום למציאות אחרת, לחיים אחרים. כן, אני יודעת, אין סיכוי שהמצב הנ"ל יתממש. בינתיים אני ישנה-ערה, אם הייתי בסרט מצויר הייתי הולכת ברחוב עם מצנפת בצבע תכלת על הראש. לפעמים אני תופסת את עצמי "מרחפת", הולכת ב"מהירות" של 2 קמ"ש, כל כך שקועה בעצמי... ושוב, אם הייתי בסרט מצויר – חילזון היה עובר אותי בזחילה, מסתכל אחורה, מצביע עלי וצוחק. מה שמזכיר לי שפ' אמרה לי בפגישה האחרונה שהרבה פעמים כשאני מדברת עם אנשים זרים אני מגרדת בראש, למשל אם מישהו ישאל אותי איך להגיע לרחוב כלשהו, אני אגיד: "אהה..." ואגרד בראש, מין קטע כזה של סרטים מצוירים, שבהם הדמויות מגרדות בראש כדי להמחיש שהן חושבות. מאוד בוגר מצידי, נכון?.

איך הגעתי לדבר על סרטים מצוירים? נראה שהתחום הזה בתור מקצוע יגרום לי הנאה, התוכלו לנחש מי לא יהנו כלל אם אעסוק בתחום שכזה? כן, ההורים שהביאוני עד הלום. אבא שלי מנסה לשכנע אותי ללמוד ראיית חשבון, נעלמו עקבותיו של הקשר ביני לבין ראיית חשבון עד עצם היום הזה, עובדה זו לא מונעת מבעדו להציע שאלמד את המקצוע המרתק הזה בכל משפט שני כשהוא מדבר איתי. אני יודעת שהוא רק רוצה בטובתי, רק שלשנינו יש הגדרה שונה בכל הנוגע למה שיעשה לי טוב.

חוסר שביעות הרצון שלהם ממה שאני עלולה לבחור כמקצוע, גורם לי להרבה ספקות, אולי בכלל אין לי כישרון? אולי כל מה שיש לי להציע לעולם גלום בסיפוק שירותי ראיית חשבון?.