אפקט הפחד

שוב נדחקתי למיטב מחלצותיי, והפעם לכבוד חתונה של בת דוד. החתן שבר את הכוס, היה כל כך מתאים להשמיע באותו רגע את הפזמון של השיר: Another one bites the dust.

התיישבתי וניסיתי להטביע את יגוני במיץ תפוזים, אך בת דודתי משתה אותי מהנוזל הצהבהב היישר לרחבת הריקודים. ניסיתי, באמת שניסיתי להתאים את הקצב הפנימי הכֹּה מנומנם שלי למוזיקה הקצבית. למזלי, לאחר מספר דקות, התקליטן פינה את הרחבה לטובת ריקוד סלואו של הזוג הטרי. כמה מרגש, הם רוקדים והאורחים עסוקים בביתור בורקס פטריות.

כשהמוזיקה שבה, שבה גם בת דודתי ולעיני כולם, בעזרת לחץ פיזי לא מתון, הקימה אותי לרקוד. אישה מרקדת מהצד של החתן שצפתה במחזה, תפסה את שתי ידיי, קירבה את ראשה אלי ואמרה: "מי שמתבייש - מפסיד!!", כיוון שהיא היתה עדה להבעת ה- Duh שאחזה בי כתגובה לדבריה, היא הוסיפה: "רואים עלייך שאת עדינה!", לחצתי את ידיה בהתלהבות ובירכתי אותה על היותה האדם מס' 995 שאמר לי את זה (לא, לא באמת). הרבה מציינים בפני את עובדת היותי עדינה, בעוד שאני מרגישה כסוס יאור מגושם.

 (Madagascar - סרט משעשע ביותר!)