אפקט הפחד

ללא סיבה נראית לעין, במשך השבוע שעבר רקדתי בחדרי שוב ושוב. אמנם לא כך, ותנועותיי רחוקות מלהיקרא "ריקוד", אבל מ-מ-ש נהניתי. לאחר תקופת נמנום ארוכה, הפיזוזים פרצו כהר געש.

ישנה אמונה שהתפרצות הר געש היא סימן לכך שהאלים כועסים, ואכן, הרגשתי את חמתם אתמול כשנותרתי לבד במשרד, לתת שירות ללקוחות זועמים, כיוון שהבוסים נסעו להשתלמות.

הייתכן שיום אסוני הוא יום ששוני? ועלי להתייחס לעברי כאל חוויות לימוד שנשזרו כדי להעביר לי מספר שיעורים?. ואם לא יישמתי את הנלמד, השיעור ילבש צורות שונות ויחזור, עד ליישום הנכסף?.

די, אני עוצרת את זה כאן, ממגרת את לחצן ה- Repeat. אני עוד אלמד לצמוח מבעד לקשיים, עוד אלמד איך להפוך את האבנים הכבדות שעל גבי, לאבני בניין שמהם אתחיל לבנות את המשמעות לחיי.