ניסיון להירשם ללימודים Take 1
הזמן: יום לפני סיום ההרשמה.
ההתרגשות גדולה, הגוף נלחץ ונדרך, סך הכל בגלל שצעדיי התקרבו אט-אט לבניין ההרשמה. פתחתי את הדלת, עשרות סטודנטים לחוצים צובאים את דלפק הקבלה, עוקפים, נרגזים, ואני? השארתי את המרפקים בבית. המשכתי לצעוד לכיוון התור הארוך, ונגלו לעיניי עשרות סטודנטים נוספים המחזיקים בידם מס', נועצים עיניהם בצג שעל הקיר, בתקווה שהספרה 402 תתחלף למספרם במהרה.
השארתי עשן מאחוריי בעודי מתחמקת החוצה.
ניסיון להירשם ללימודים Take 2
הזמן: יום סיום ההרשמה.
"יותר מזל משכל" גלישה בפורום האוניברסיטה מגלה לי שבכך שלא נרשמתי למקום שברחתי ממנו, חסכתי לעצמי זוזים רבים, ושהרשמה דרך המוקד שלהם עדיפה.
משך הנסיעה: שעה וחצי
מצבי: בקושי נושמת, נעה בחוסר נוחות בכיסא האוטובוס ועם זאת מדרבנת את עצמי להתמודד עם ההמונים הזועמים שאני עלולה להיתקל בהם.
נכנסתי למתחם ההרשמה וגיליתי בחורות חביבות שהפנו אותי ליעוץ אקדמי שבו התייעצתי עם יועצות שהדהימו אותי בנחמדותן...
ישבתי למלא את טופסי ההרשמה ונרשמתי בדיוק שעתיים לפני סיום ההרשמה.
יצאתי מהאוניברסיטה, ממלמלת 'אני לא מאמינה' 'אני לא מאמינה!'
המסלול שלי עדיין לא ברור, בינתיים אני לוקחת קורסים שחופפים לשני מסלולים שאני מתלבטת ביניהם, האחד הוא מסלול שדומה מאוד לחינוך מיוחד והמסלול השני הוא פסיכולוגיה וחינוך.
מפחדת, אבל אופטימית (או להיפך?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
