לאחר המגה-כשלונות של שנות הלימודים הקודמות, הייתי בטוחה שלעולם לא אדרוך יותר בשום מוסד לימודים, פתאום הכל נראה גדול עלי, לא ידעתי מה אני רוצה לעשות אi מה אני מסוגלת לעשות והעברתי את מרבית ימיי בעודי vegetating.
השבוע הגיעה תעודת הסטודנט שלי בדואר.
מה אגיד ומה אומר, צעד קטן לאוניברסיטה הפתוחה, צעד ענק ל- Outcast.
אני רק בהתחלה, כל כך בהתחלה, ולשם שינוי אני לא מחשבת את קיצי לאחור. הדבר היחיד שמדאיג אותי בכל הסיפור הוא התקציב, אני מחכה לאוגוסט כדי להגיש מועמדות לפר"ח, שאם הם ימצאו אותי מתאימה לצרכיהם, שכר הלימוד שלי יצטמצם משמעותית.
הלימודים מרתקים ועם זאת תובעניים מאוד ודורשים המון מאמץ והשקעה. קשה לי להאמין שאני חיה במציאות הזו, שאני בתחילת השביל הארוך שמוביל למקצוע טיפול באומנות (!).
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן
(יוצא לאור - אהוד בנאי)