כל השרירים שלי רוטטים בעצבים, בגלל שערימת קרצצנים (ע"ר) הפכה אותי למסבירה הלאומית, ואני מסבירה להם בכיתה, מסבירה להם בהפסקה, בטלפון, בשירותים (NOT) ואני מסבירה בסבלנות ובאיטיות ובהמחשות שלא מביישות את גן שולה, מסבירה שוב ושוב... ויופי, הם מבינים, כולם אושר, הם אומרים שאני יכולה לעשות אחלה כסף משיעורים פרטיים, פשוט יופי טופי.
אבל... נשבר לי. מה לעשות, הם סתומים כמו הניקוז אצלנו באמבטיה לאחר שאחותי חופפת. לא בא לי להסביר להם יותר. זהו, הוצאתי את זה, קוראים לי outcast ואני אגואיסטית אנונימית.
(הו, שיט! כבר לא כל כך אנונימית עכשיו).
דרך אגב, לא היה לי עודף זמן בתקופה האחרונה, עמכם הסליחה...