אפקט הפחד

זוכרים שסיפרתי כאן שמכרתי את נשמתי לבוסים?, ובכן, זה הולך ונעשה גרוע יותר.

מסתבר שבימינו תנאי מינימילי לקבלה לעבודה הוא תואר ראשון, ובאופן טבעי המהלך הבא לאחר לימודי הנהח"ש הוא להוציא תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה (או משהו דומה) וללמוד שנת השלמה להוצאת רשיון ראיית חשבון.

"מה למען חזוס הקדוש לך ולראיית חשבון??" אתם ודאי מזדעקים. וואללה, באמת אין כל קשר ביני לבין ראיית חשבון. אני בכלל אוהבת לעשות יצורים מפימו ולקשקש בצייר של החלונות...

אני בדילמה ענקית, להשקיע שבע שנים כדי להיות מטפלת באומנות ואחר כך להרוויח שכר מינימום... או להשקיע ארבע-חמש שנים ולהרוויח משכורת Kick ass?.

אין לי את האופי להיות רואת חשבון, נהייתה מין מגמה כזו במשרד שלקוחות מעדיפים לדבר איתי, כי אני ה"נחמדה" אני ה- wuss שאפשר לבקש ממנה מסאג' בכפות הרגליים, אהה, חוץ מזה בעצם.

לפני כמה שבועות המאסטר של הנהח"ש (אחד שנחשב לאחד התותחים בתחום) לימד אותנו, הוא לא הפסיק להגיד לי כמה שאני x וכמה אני y שכבר חשבתי שעוד שנייה הוא יחתים אותי לשנתיים בעסק שלו. ואני? אני מחכה שיגיע כבר המבחן ואז אוכל סוף סוף להתנדב, עדיף במקום עם חיות, אולי בחווה טיפולית אם יקבלו אותי.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי...