עוד חמישה מפגשים עוד חמישה מפגשים עוד חמישה מפגשים ונגמר הסמסטר, אולי אקשור את עצמי עם שלשלאות לכיסא בכיתה? אולי אקים מאהל קטן ברחבת הקמפוס? איך אני אצלח את המפגשים האלה מבלי להבריז? הממ...
התאהבתי במישהו, סתם התאהבות דבילית וילדותית שבינה לבין המציאות אין כמעט חוט מקשר, הוא נתן לי טעימה מאיך החיים שלי יכלו להיראות אם לא הייתי כל כך פריקינג נבוכה.
אז אני עובדת על זה עכשיו, עם הרבה הרבה הרבה עצבים. כי כל דקה שאני נשארת במצב הזה גורמת לענני עשן להשתחרר לי מהקרקפת.
דרך אגב, שכחתי לעדכן פה, שלאחר זיליון הבדיקות שעשו לי כדי לבדוק אם הם צודקים במה שהם חושבים שיש לי. הלכתי לרופאה לשמוע את התוצאות המזהירות. ישבתי מולה בציפייה והיא: "תוצאות הבדיקות שלך מפתיעות". בדיוק התחלתי לחשב את קיצי לאחור ואז היא הוסיפה "אין לך את מה שחשבנו שיש לך". נהדר!. אז הכאבים שהיו לי כנראה נבעו ממחסור בויטמינים או מלחץ.
עוד פעם הלחץ הזה? ודווקא בכלל לא הרגשתי לחוצה, חצוף הגוף הזה.
בקרוב נפתח קורס על ניהול רגשות וביטחון עצמי וכל מה שנלווה לזה, ואני ממש שוקלת להצטרף, הבעיה היא שהוא עולה ים כסף והחודש יהיה לי חיוב *ענק* על תשלום הקורסים לסמסטר הקרוב...
יש אנשים שאומרים לי: מה את צריכה קורס? את בסדר גמור, אין לך מה לחפש שם (שזו ממש טעות, יש לי הרבה מה לחפש שם), מה אתם אומרים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
