טוב, אז לפני שאני שופכת פה, רק רציתי להגיד ש.. מה לעשות, הבלוג הזה הפך בעיקר למקום בו אני יכולה לפרוק את המועקות הקטנות/גדולות שלי, זה לא אומר שלא מתרחשים אי אילו דברים חיוביים בחיי. מצטערת.. פשוט כאן הרבה יותר נוח לחלוק את הבאסה (אני במרחק בטוח ממטח העגבניות).
אז מה הפעם? כל מה שקרה בימים האחרונים הובילו למסקנה אחת: נורא נורא התרגלתי לעשות *הכל* לבד. אפילו בחירת המקצוע שאני לומדת עכשיו, הוכרעה בשל העובדה שהמקצוע יהפוך אותי לעצמאית כלכלית ולא אצטרך להיות תלויה בהורים/בעל ושות'.
בעוד כמה שבועות אני מתכננת מעבר דירה, יש כבר מקום והכל (not much אבל עדיף על לחלוק חדר מצומק עם אחותי). ולמרבה הפלא (והמוזרות, יש לומר) מה שדחף אותי לא היה כל הסבל שהיה כרוך בירידה לחיים התמידית של ההורים שלי ולא חוסר הפרטיות, אלא דווקא התלותיות שפיתחתי בחברה שמספקת לי טרמפ הלוך/חזור מהלימודים. אני לא רוצה להיות תלויה בה, וזה גרם לשני דברים: התחלתי ללמוד תיאוריה ולחפש דירה (יותר נכון חדר 
).
ואולי זו בדיוק הסיבה שאני לא מוצאת אהבה (או אם תרצו - מחפשת אותה בכל המקומות הלא נכונים ועל כך בפעם אחרת ילדים), כי אני לא רוצה להיות תלותית, לא רוצה לתלות את הרגשות שלי בהתנהגות ובמעשים של אדם אחר, לא רוצה לשים את הלב שלי בידיים שלו. כי אי שם בעבר הייתי בתרחיש דומה וליבי נמחץ לאור יום.
ומצד שני (פיצול האישיות שלי מפציע), אני ממש אוהבת לפגוש אנשים חדשים, לרכוש חברים חדשים (כן, גם אני הוספתי את אפליקציית meet new people בפייסבוק), אני אוהבת להיחשף לדברים חדשים ולהרחיב אופקים וכמה שיותר הרי זה משובח. פשוט קשה לי להעמיד את עצמי במצב פגיע מול אחרים. כי איכשהו, זה תמיד חוזר אלי בהפוכה, פתאום אני מרגישה שמתנשאים כלפי או מרשים לעצמם יותר מדי. ושם זה בדיוק הסימן שלי להסתלק, כן.. להסתלק. זו גם בעיה, שאני בד"כ לא מתעמתת, רק כש*ממש* עולים לי על העצבים (וזה די קשה לעשות). אין לי כח לחנך.
כשחיכיתי במרפאה לאיזה צילום, היה שם איזה בחור ששאלו אותו מי נכנס או משהו כזה ואחרי שהוא ענה, אני הייתי בערך ככה: 
. הוא בהחלט הבן אדם הכי פריך שיצא לי לראות ביקום. כל מה שפרץ ממנו היה: אני עדין, אני רגיש, זהירות. וחשבתי לעצמי: לא לא לא, זה מה שאני משדרת? קראפ!.
מבאס להחצין רגישות בעולם הזה, במיוחד כשכולם מצפים ממך להיות אסטרטיבי וחד.
כמעט שלא עובר יום שאני לא שואלת את עצמי מה אני עושה בלימודים האלו שבחרתי לעצמי, כל הסטודנטים שם כ"כ שונים ממני, איך אני אגדיר את זה? הם ממש מיינסטרים ואני אוהבת את כל האנשים האלטרנטיבים 
ומשהו חיובי לסיום: נו, לפחות מעגל החברים האלטרנטיבים גדל לו לאיטו (:
המשך שבוע מקסים ורך לכם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
