אפקט הפחד

ד"ר פיל אומר "אין מציאות, יש רק תפיסה".

 תאחלו לי בתיאבון, התפיסה שלי עומדת לעבור דיאטת השמנה.

*

בפגישת הקואצ'ינג האחרונה, נתתי למאמנת את הספר 'איש ישן' של ז'ורז' פרק, שקראתי בהמלצתה, והיא נתנה לי את 'דרך האמן' של ג'וליה קמרון, שני הספרים הפכיים בהחלט, הראשון מדגים ביצירתיות אין סוף לאיזה מצב אדם יכול להגיע אם יסתגר, יתבודד, ימזער את רצונותיו וצרכיו במטרה להיות אדיש ככל האפשר כלפי הסביבה.

"להתבונן בהמון הזה שעובר ושב, שממהר, שעוצר: הרגליים שעל המדרכה, הגלגלים שעל הכביש, מה עושים כולם? לאן הולכים כולם? מי קורא להם? מי גורם להם לשוב? איזה כוח או איזה מיסתורין גורמים להם להניח לסירוגין על המדרכה תחילה את רגל ימין ואחר כך את רגל שמאל, בקואורדינציה יעילה כל כך?" (איש ישן/ ז'ורז' פרק)

 ואילו 'דרך האמן' מדגים לאיזה מצב אדם יכול להגיע אם יהיה קשוב לעצמו ויתן דרור ליצירתיות שבו. יש בספר משימות שבועיות לכל שבוע, כששתי משימות שזורות לאורך כל השבועות:

1. ניקוז מוח או בשמם הנפוץ יותר - דפי בוקר: 

שלושה עמודים שיש לכתוב אותם מיד עם היקיצה בבוקר. כשכותבים את דפי הבוקר, צצות להן "פליטות מחשבה", מחשבות או אמונות מסרסות. את האמונות השליליות יש להפוך לאמרות חיוביות ולשנן אותן.

2. בילוי אמן:

"פרק זמן, אולי שעתיים בשבוע המוקדשים לטיפוח התודעה היצירתית שלך, האמן הפנימי שבך, בצורתו הראשונית. לבילוי אמן תיקח ארך ורק את עצמך ואת האמן הפנימי שלך, הוא הילד היצירתי שלך." (ג'וליה קמרון)

הבילוי יכול להיות כל דבר, כמו להשתעשע בפימו או לקנות שטויות חביבות (:

ביום ראשון התחלתי לכתוב דפי בוקר, ומהר מאוד הגיעו פליטות המחשבה ובקושי קל המרתי אותן לאמרות חיוביות.

לא יצאתי עם עצמי לבילוי אמן וחוץ מדפי הבוקר, עדיין לא עשיתי שום משימה שבועית - תוכלו להציץ בחלק מהמשימות כאן.

עדכונים בהמשך, יש לי הרבה עבודת יד לעשות (לא כזו עבודת יד...).

ניסיון להירשם ללימודים Take 2

הזמן: יום סיום ההרשמה.

"יותר מזל משכל" גלישה בפורום האוניברסיטה מגלה לי שבכך שלא נרשמתי למקום שברחתי ממנו, חסכתי לעצמי זוזים רבים, ושהרשמה דרך המוקד שלהם עדיפה.

משך הנסיעה: שעה וחצי

מצבי: בקושי נושמת, נעה בחוסר נוחות בכיסא האוטובוס ועם זאת מדרבנת את עצמי להתמודד עם ההמונים הזועמים שאני עלולה להיתקל בהם.

נכנסתי למתחם ההרשמה וגיליתי בחורות חביבות שהפנו אותי ליעוץ אקדמי שבו התייעצתי עם יועצות שהדהימו אותי בנחמדותן...

ישבתי למלא את טופסי ההרשמה ונרשמתי בדיוק שעתיים לפני סיום ההרשמה.

יצאתי מהאוניברסיטה, ממלמלת 'אני לא מאמינה' 'אני לא מאמינה!'

המסלול שלי עדיין לא ברור, בינתיים אני לוקחת קורסים שחופפים לשני מסלולים שאני מתלבטת ביניהם, האחד הוא מסלול שדומה מאוד לחינוך מיוחד והמסלול השני הוא פסיכולוגיה וחינוך.

מפחדת, אבל אופטימית (או להיפך?)