כינוי:
בת: 43
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
אם ננעלו
ילדים שמחים לנסות דברים חדשים, לא בגלל שהם סקרנים, רק כי עוד אין להם אסוציאציות.
(גפי אמיר)
עודף אסוציאציות מרירות, זו אחת הסיבות שבגללן היה לי כל כך קשה לפצוח בעשייה. איך מתמודדים עם העודף הנ"ל?
"אם היית נכנס לביתו של קארל יונג, הוא היה אומר לך, אם קרה לך משהו טוב: "כמה חבל, אך אם נשב יחד, אולי אוכל לעזור לך להתגבר". אם קרה לך משהו נורא, הוא היה אומר: "זה הגורל, בוא נפתח בקבוק יין, איזו טובה תצמח מכך". *
אולי העובדה שנשרתי בעצב משנת הלימודים לפני האחרונה שלי, תצמיח טובה כלשהי.
החלטתי לנסות את מזלי בלימודי "פסיכולוגיה ומדעי המחשב" (הסמסטר הבא נפתח בסוף מרץ) שיפתחו לי פתח לתואר שני בהנדסת אנוש. המטרה לשמה אני מוכנה להשקיע את מיטב האנרגיות שלי בלימודים הללו, היא מפני שאני רוצה ללמוד כיצד ליצור מערכות עזר [בין אם ממוחשבות (בינה מלאכותית / מציאות מדומה) בין אם לא] לאנשים בעלי מוגבלויות.
התעניינתי במילב"ת (המרכז הישראלי לאביזרי עזר, בינוי ותחבורה לנכה) בקשר להתנדבות, אני מתכננת לבקר שם בקרוב, ולעזור ככל יכולתי.
החלטה לא קלה, שוב להתחיל ללמוד, ועוד מקצוע שלא יתקבל באהדה בקרב ההורים. אבל, יש בי תקווה ואמונה שאיכשהו, במאמץ עילאי, אני אשרוד.
מה אתם אומרים על כרטיס העידוד שהכנתי לעצמי? (לא, אני לא דוסית (:)
תמונת השמים לקוחה מפה
* מהרצאתו של ברני סיגל
| |
And then?
אני משתעלת כאילו שאני חתול שמנמן שכל רגע עומד לפלוט כדור פרווה. לא יודעת אם אני סתם Wimp, או שיצרני הסירופ לשיעול צחקקו ברשעות כשתכננו את הפקק הנ"ל -
גררר... בגלל הפקק המעצבן הזה, נאצלתי להעיר את אחי בחצות כדי שיפתח את הבקבוק, הוא הצליח לפתוח אותו כשבקושי רבע ממנו היה ער. אוקיי, אוקיי, תקראו לי Wimpy.
עלי לחשוב על מטרות לעתיד, כבקשת המטפלת הקוגנטיבית. המשימה הזו מזכירה לי את הקטע הבא מהסרט " "Dude, Where's My Car(אל תתייאשו מהאורך, קטע משעשע למדי).
Chinese Foooood. May I help you?
Yeah. I'd like to place an order.
What would you like?
Yeah, I'd like three orders of garlic chicken.
And then?
And then three orders of white rice.
And then?
And then... you guys want soup?
Sure.
Yeah, Three orders of wantan soup.
And then?
Oh, ah, some fortune cookies too.
And then?
That's it. I think that's about it.
And then?
No. That's it.
And then?
No 'and then'. I... I... that's all I want.
And then?
And then, and then, and then I'm, then nothing else coz I'm done ordering. OK?
And then?
No. No. See, all I want is the three orders of the garlic chicken and the three orders of the white rice
And then?
And the soup dude.
Oh, and the wantan soup.
And then?
And the cookies fortune.
And the fortune cookies, yes. So it's just the, it's the, the chicken...
the rice, the soup and the fortune cookies and that's it.
And then?
And then you can put it in a brown paper bag and come put in my hand coz I'm ready to eat.
And then?
I refuse to play your chinese food mind games.
And then?
No, No 'and then'!
And then?
No 'and then'!
And then?
No 'and then'!
And then?
No 'and then'!
And then?
No 'and then'!
And then?
No, no 'and then'!
And then?
You're really starting to piss me off lady!
And then?
And then, I'm gonna come in there...
...and I'm gonna put my foot in your ass if you
say 'and then' again!
And then? And then? And then? And then? And then?
And then?
זו בעצם הבעיה שלי, שעם כל מטרה שאני חושבת עליה, עולה המחשבה :" and then?". מה יקרה אחר כך? האם זה יגרום לי להרגיש טוב? מה יהיה? האם אהיה מרוצה בסוף? האם המאמץ ישתלם?. ומרוב חשיבת יתר, אני נוטה לנתח את המצב במשקפיים שחורות כדי למנוע מעצמי מפח נפש ואכזבות, ומחליטה לבסוף לנטוש את המטרה שנראתה כה חלומית בתחילה.
"יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד
זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד
יש אדם רואה הכל באפלה קודרת
זו אותה המחלה רק בצורה אחרת
אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות"
(נתן אלתרמן)
ולסיום, קומיקס לשבת, הצל שמבצע את שהיינו רוצים לעשות (:
(Writer & Artist: Sergio Aragones)
| |
*סניפ*
חיידקים מעצבנים החליטו להבעיר מדורה בגרוני ולנצל את להבותיה לצליית מרשמלו.
*קינוח אף קולני*
נשארתי בבית עקב ההצטננות שלי, מלעיטה את עצמי בתה ומתכוונת לקרוא את תסריט הסרט: "waking life"- "חיים בהקיץ". לא יכולתי למצוא לעצמי הגדרה טובה יותר: חיה בהקיץ. אין דבר גרוע יותר מלחיות בהקיץ, במין עולם מקביל שכולו מתנהל במחשבותיך, בראשך, ואז להסתכל אחורה בעיניים זועקות, ולגלות שהידיים אוחזות בשברי חלומות.
איך מפסיקים לטחון מחשבות ומתחילים לפעול?.
(James Richard Skemp)
בערב סוכות וביום שאחריו, נכחתי במפגש משפחתי די גדול, היה נחמד לפגוש את כולם, להחליף אווירה לשם שינוי. אחרי הארוחה בערב החג, אני ובת דודתי הלכנו לטייל כשעתיים ברחבי העיר. שמחתי לראות שהאינטראקציה שלי השתפרה, אך לא במידה מספקת, להלן פירוט:
*מוזיקה קצבית ברקע*
רוב המשפוחה רוקדת בסלון, אני יושבת ומנסה להסתוות לכיסוי של הספה.
- קומי!!
- לא, לא בא לי (מנסה להתחפר בחריצי הספה)
*כעבור שתי דקות*
- קומי לרקוד!! + משיכה
אני עומדת בעיקר, עושה פרצופים של בת יענה
*כעבור דקה ועשרים*
מבצעת בריחה למרות מחאתם של המפזזים
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
