אני עומדת לתומי בתחנת אוטובוס ולפתע: "!Shut the fuck up", לא הסתער עלי רוברט דה-נירו, זו הייתי אני, השתקתי את המחשבות המלבבות שלי.
נפגשתי עם פ' וכרגיל, שוטטנו בחנויות השונות כשוטות, זה יוצא מאיתנו בטבעיות כשאנחנו ביחד.
קניתי יומן כבקשתה של המאמנת, ולאחר חיפושים רבים, היומן הנבחר הוא:
אוקיי, אתם יכולים להפסיק לשפשף את העיניים, זה יומן של פופאי.
אני בת 24 ויש לי יומן של פופאי 
בשישי-שבת ביקרתי עלוקה בגובה 1.70 a.k.a בת דודתי. היא הייתה שמחה לעבוד במעבדת שיבוט ולגלות כיצד ניתן לשבט יצור כה נעלה כמוה. אותי זה בעיקר מייגע, במיוחד בגלל שהיא מנסה לפסל אותי בדמותה. למה כל אדם שטוב לו בדרך x, חושב שבדרך זו הוא יושיע את העולם מכל מכאוביו?.
העלוקה ואני הלכנו לחוות סוסים ליד הבית שלה, יחד עם הסוסים, שכנו בחווה גם חמורים וגמלים, כולם היו שלווים. אתם חושבים שאם אחד הסוסים עצוב, הגמל ניגש אליו ונואק: "עזוב אותך שטויות, תגלח את הרעמה, תצבע את הגוף בחום, תרזה קצת באזור הצוואר, תעבור לחיי הגמל נטולי הדאגות!".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
